ג'וזיאן ונונו ו"דקה דרום"

חודש אפריל עם ריח הפריחה באוויר וההכנות לקראת פסח, חודר לחלל הגלריה עם שתי תערוכות חדשות: "שולחנות" של ג'וזיאן ונונו ו"דקה דרום" – סרטי סטודנטים מהחוג לקולנוע וטלוויזיה ב"ספיר". ג'וזיאן ונונו בחלל הגדול, "פותחת שולחנות", פורשת לפני הצופה סביבה שנראית במבט ראשון כ בית קפה: שולחנות רבועים קטנים מפוזרים בחלל, עליהם מפות, שבמבט שני נראות כקנווסים מצוירים במשיכות מכחול אקספרסיביות,מספר כסאות פלסטיק פזורים, "תמונות" ומדף – עליו מסודרים כלים חד פעמיים.

 שולחן הוא אובייקט שימושי נפוץ, הוא המקום להניח עליו דברים, להסב סביבו במפגש משפחתי, הוא אתר האכילה וגם שולחן העבודה. הוא כל כך שימושי ומוכר לנו מהחיים, שאיננו רואים בו יותר צורה פיסולית טהורה. ג'וזיאן פועלת בתוך התחום האפור שבין המציאות לאמנות, המקום שיוצר אצל הצופה מבוכה ומעלה סימני שאלה. האם זו מפה או שזהו ציור? האם מותר לגעת ? האם זה שימושי? ומה יקרה אם אכתים את לובן ה"מפה"?

עבודתה של ג'וזיאן ונונו משקפת את השאיפה, הניכרת באמנות מאז מרסל דושאן והדאדא, לטשטוש הגבולות בין האמנות לחיים ויוצרת זיקה בין האסתטי למציאותי. במקביל להצבה בגלריה, חדרה האמנית גם לחלל המועדון הסמוך, בו הציבה שולחן נוסף. האובייקט האומנותי הוצא מהסביבה הסטרילית של הגלריה והונח בחלל המציאותי, בין עוד הרבה שולחנות, והציבור מוזמן "להשתמש" בו כבשולחן רגיל.

על אחד השולחנות בגלריה מוצבת גיגית, ובתוכה צילום פני האמנית שקועים במים, חציים מוארים וחציים בצל. על שולחן אחר "מצוירים" (בהדבקת שיער) צלחת ומערכת סכו"ם ועל הקיר ממול "מפה" תלויה כציור, גם עליה מופיע כהד דימוי הצלחת והסכו"ם, עשוי משערות אנושיות וצבוע כולו בלבן.

בעומק הגלריה ניצבים 3 שולחנות בצבעי צהוב, כחול ואדום, על אחד מהם מופיע דימוי של ידיים. צבעי היסוד של השולחנות, דימויי הידיים, צבע השמן, הנחות המכחול העבות וסידור כלי האוכל על המדף כ"טבע דומם" – יוצרים דיאלוג עם מסורת הציור האקדמי.

בכניסה לגלריה ניצבים 2 שולחנות. האחד מהם מתפקד כרמקול והשני כוידיאו. שולחנות אלו הופכים לפלטפורמה למפגש אנושי מסוג מיוחד בין אב (פולני) לבנו. בסאונד שומעים את הבן מספר (בפולנית, עם תרגום על הקיר) על מסע שקיים בארץ ברכבת, כאמן עם קבוצת סטודנטים יהודיים, כשהוא נוסע איתם מצפון לדרום הארץ ובחזרה. בוידיאו חוזר האב באובססיביות על אותן המילים: "איזה בלגן" בפולנית. הדיאלוג בין האב לבנו לא מתקיים, וכל אחד מהם מדבר לעצמו.

ג'וזיאן ונונו בתערוכתה הנוכחית מאלצת אותנו לבחון מחדש חפצים מוכרים בזווית ראייה אחרת ועל ידי כך היא מעוררת מחדש את השאלה: מה היא בעצם אומנות?

בחלל ההקרנה יוקרנו סרטי סטודנטים מהחוג לקולנוע וטלוויזיה ב"ספיר", מבחר מתוך הפרויקט של "דקה דרום".

ה"דקות" הם סרטונים בני דקה, המציגים באורח אישי וחופשי את משמעות המושג "דרום" בעיני היוצרים. קובץ יצירות מרשימות ומרגשות של צעירים, שהגלריה שמחה לתת להם חשיפה אומנותית ומזמינה את תושבי הדרום והמרכז לבוא ולצפות בהן.

חזרה