nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image

תערוכת בוגרים 2014 | מגמת אומנות בית ספר "נופי הבשור"

9.8.2014 – 19.7

בשבת ה-19.7 תפתח בגלריה בבארי תערוכת בוגרי מגמת האמנות של בית-הספר התיכוני-אזורי "נופי הבשור".

למרות ואף על פי שעדיין רועמים באזורנו רעמי הטילים המתפוצצים בעזה ועפים מעל ראשינו, בגלריה בבארי אנו מתעקשים על שגרת תרבות ואמנות (ושהחמאס לא יתעסק איתנו!) ומציגים את תערוכת בוגרי מגמת האמנות בנופי הבשור.

תערוכה זו, שקיבלה אצלנו את הכינוי המחמיא "חביבת הקהל", הפכה למסורת, וחוזרת מדי קיץ בין מסיבות סוף השנה לאירועי החופש הגדול. התחושה העולה מהעבודות היא של רעננות ותום נעורים, משולבת עם מחשבה פילוסופית על  העולם, וכנות נוגעת ללב.

ועכשיו יותר מתמיד- תודו שאנחנו צריכים את זה! גם הפעם יציגו נערים ונערות, שסיימו שלוש שנות לימוד אינטנסיביות במגמה.

התוצאות יפות, לעיתים מפתיעות באופן השימוש שלהם בחומר ובחלל ובעולמם העשיר של התלמידים.

נטשה קינג (בארי), עוסקת בקשר בין אב לבת על רקע אהבת נופי המדבר הישראלי. היא מצאה תמונות ישנות שצילם אביה בנעוריו כשעלה ארצה מאנגליה, ומגלה אגב כך את אהבתם המשותפת לטיול באותם נופים. נטשה בוחרת לצייר מאותן תמונות ישנות ומוסיפה גם את עצמה באחת מהן.

נעם שער (נירים), מתחקה אחר השורשים מצד האב והאם שעלו מגלויות תימן ואירופה ע"י ציור גלויות מזכרת מאותם מקומות, בהם לא ביקר מעולם. הוא מטביע את דמותו בנוף המצויר, לעיתים הדמות משתלבת בנוף ולעיתים צופה בו מבחוץ, תמיד נשארת בלבן, לא צבועה, נוכחת ולא נוכחת. הוא מעלה שאלות של שייכות וזהות, והופך את עצמו לתייר במציאות דמיונית שלא התרחשה מעולם.

ג'וליה סטנדינג (ניר עוז), מביעה תחושת נדודים, געגוע וחוסר בבית באמצעות ציור על סדינים. ג'וליה, שעלתה ארצה רק לפני שנתיים מסקוטלנד,מציירת תמונות מנופי ילדותה: הבית המושלג, החצר עם הנדנדה, הטירה, האגם, השדה עם הפסיונים והיער עם הנרקיסים. היא מציירת על כלי מיטה- שמסמלים עבורה בית ואינטימיות, ומחפשת אחר זהותה. חשה אבודה בתוך עולם של זיכרונות ומציאות של נדודים.

ירדן אבני (בארי), עוסקת במחזור חייו של אדם וממשילה אותו לעץ זקן ומפורק שקליפותיו חנוטות בשעווה. השעווה משמרת ומקפיאה את הזמן ואת זיכרונות החיים שהיו, את עברו המפואר של העץ-האדם. עבודתה של ירדן מכמירת לב, עוסקת בזקנה, במצב ההתפרקות של הגזע שהופך לאוסף של קליפות ריקות.

יולי בן עמי (בארי), מעצבת שמלה שחורה מנוצות ברבור ומסכה מתוך חשיבה על תפקיד הבגד כמאפשר לאני האמיתי להתפרץ החוצה, מאפשר לאישה שלובשת את הבגד להיות חופשייה וחושנית, להעיז, ללכת נגד המוסכמות של החברה.

דניאל קליינר (בארי), יצרה וידיאו שעוקב אחר מסע של יום אחד בדרכים מביתה של אמה לביתו של אביה ברכב וברכבת. הוידיאו מתאר מציאות חיים שגרתית של נערה להורים גרושים שנאלצת מגיל צעיר לנסוע בדרכים. בעבודת פיסול נוספת שלה, פיסלה דניאל ילדה שוכבת בתוך גלגל, ונערה נוספת יושבת בגלגל. שתי העבודות משלימות את הוידיאו בתחושה של "נערה על גלגלים", בתנועה מתמדת.

מאיה שלם (שדה אברהם), מציגה בארבעה מסכים וידיאו נוסף ובו עיסוק אובססיבי בשיער, קילוף לק הציפורניים, מריחת שפתון ושרבוט אינסופי בזמן השיעור. לטענתה של מאיה היא חושפת בפני הצופה כמה מהפגמים שלה, שתמיד ניסתה להסתיר ושלפעמים חטפה צעקות בגללם… בדיעבד היא מבינה שהפגמים שלנו הם מי שאנחנו, והם אלו שהופכים אותנו שונים זה מזה ומיוחדים.

יאן טופורובסקי, ספורטאי מצטיין בעצמו, מפסל דמויות שריריות מוגזמות, על גבול הקומי והגרוטסקי, צובע אותן בצבע זהב, עד שהן הופכות לפסלוני גביעי זכייה בספורט. בעוד הפסל משדר כוחניות ושרירניות, החומר שביר ועדין מאוד(חימר לא שרוף).

מאיה רביע (ישע), בוגרת כיתה י"א, הצטרפה להציג עם בוגרי י"ב. פסל הרצפה שלה עוסק בטקסי מוות, בקיום הגוף או העדרו, באמונות מאגיות בדבר החיים שאחרי המוות. על גבי הסדין הפרוש על הדמות הנשית (שכבר לא שם) כתבה מאיה באותיות קוריאניות שירי משוררים שכתבו על סף דווי.

כל אלו מפירות השנה האחרונה בסדנת האמנות בנופי הבשור. מרגש לראות, לשמוע, לחוש מקרוב מה יש לנוער שלנו לומר ולהביע ולאיזו רמה אמנותית גבוהה הם מגיעים.

פתיחה חגיגית בשבת ה-19.7 בשעה 11:30. שיח גלריה עם הבוגרים יתקיים בשעה 13:00.

???? JPG

חזרה