nivo slider image nivo slider image

תערוכת בוגרים 2010 | מגמת אומנות בית ספר "נופי הבשור"

24.7.2010 – 3.7

תערוכת בוגרי מגמת האמנות – נופי הבשור הפכה כבר למסורת בגלריה בארי. מדי קיץ עם ריח החופש הגדול, מסיבות הסיום, האבטיח הראשון ופירות הקיץ, היא מגיעה אלינו: צעירה מתמיד, עסיסית ומרגשת.  והפעם מציגות בוגרות, בטכניקות מגוונות של פיסול, ציור, מיצב וידיאו וצילום. הגלריה קטנה מהכיל את המיצבים השאפתניים, שנשזרים זה לתוך זה והופכים כמעט לעבודה אחת… גם הנושאים מגוונים:

תמר קרמר (נירים) מזמינה את הצופה לעבור דרך שדה קוצים ענקיים מעיסת נייר, ספק דוקרים, ספק שבריריים, כשהדרך הקוצנית היא משל לחיים עצמם. קוצי הענק מגמדים את הצופה, ויוצרים תחושה של מעבר ביער, או מסלול מכשולים דוקרני, אך אם נשענת בטעות על אחד מהם מיד גילית שהם משענת קנה רצוץ, מתנודדים ומאיימים ליפול עליך, חסרי יציבות. עבור תמר שדה הקוצים הוא אלגורי למסע שהיה עליה לעבור מילדותה ועד היום, מסע הצמיחה וההתבגרות , כינון האני וחיזוקו למרות כל המגבלות שמבחוץ ומבפנים.

שני מלמן (ניר יצחק) עוסקת בציפור כדימוי של חופש, מצוירת ואחוזה בסדינים וציפות ביתיים התלויים על חבלי כביסה. שני הולכת על חבל דק, בין החלום האינטימי הנרקם בין אדם לבין עצמו במקום הכי פרטי שיש, במיטה,לבין החשיפה הפומבית לעיני כל על חבל הכביסה . בין החלום והכמיהה לחופש לבין בעיית מימושו של החלום במציאות.

חן בן חיים (שדי אברהם) מציירת חלקי גוף נשי בהגדלה, שיש בו מן הפגום והרפוס: בטן רפויה, שדיים נפולים, שיניים עקומות… ומעלה שאלות על מה שנחשב ל"יפה", וכמה נשים מתייסרות על הניסיון לעמוד בסטנדרטים אלו של יופי. נוצר אבסורד בין תוכן הציורים לבין יופיים הבלתי משתמע לשתי פנים!

נגה קצב (ניר יצחק) יוצרת מיצב סוריאליסטי מגבס בו נערה ישנה על מיטה, מחייכת בשנתה, ספר פתוח על הרצפה, חוטי גשם יורדים מהתקרה וחתול ערמומי מציץ מתוך ארון חשוך מלמעלה. הסיטואציה כולה חידתית ומהפנטת: הגבס הלבן מקפיא הכל, הזמן כמו עצר מלכת, נשטפו הצבעים מהתמונה, והצופה עומד מחוץ להתרחשות ולא יודע אם הוא מרגיש מתיקות ושלווה או אימה מזדחלת לאיטה מהחתול שזומם מזימות למעלה…

סיגל מילס (בארי) יוצאת מתוך סיפור אישי על אחיה שטיפס ונפל מקומה שמינית ומת רק בגלל שלא היה לו מפתח לדירה… העבודה עוסקת בזיכרון, בחלל הריק שמשאיר המוות ובמאות מפתחות שהיו יכולים אולי למנוע את האסון. סיגל בונה מיצב ובו מעורב האישי עם הקולקטיבי. על הדיקט התחתון מונחים חפצים אישיים של האח המת, מנויילנים בניילון נצמד שמשמר אותם אך גם חונק את הזיכרון. מעל מבנה חלול של ארון קבורה, חסום בניילון נצמד אף הוא. הריקנות של ארון הקבורה משקפת את אי יכולת הקבלה של המוות – הבלתי נתפס, ואת הימחקותו של הזיכרון. מאות המפתחות המונחים למעלה הם מה שנשאר להיאחז בו.

בר בן חיים (צאלים) מצלמת ילדים מעדות שונות שיצרה איתם קשר אישי, צילום חצי מבוים שמוציא מתוך השונה והייחודי לכל ילד את המשותף לכולם, העולם הילדי. כל ילד מרוכז באובייקט מסוים שמאפיין אותו (אובייקט מעבר?) ואת עולמו. למרות פשטות הצילומים, הם כובשים כל לב בדיוק שלהם ובאופן שבו הם מביאים אלינו את עולמם של הילדים המצולמים.

סהר אבני (בארי) מציגה סדרת צילומים אקספרסיביים העוסקים בנושא שבעת החטאים מהנצרות, ומעבירים אותו לימינו אלו. סהר בוגרת של מגמת הצילום בביה"ס, והצילומים שלה אכן צילומי אולפן מקצועיים מבוימים עם דגש על תאורה והעמדה דרמתית. סהר בחרה בנושא שבעת החטאים (זעם, גרגרנות, תשוקה, חמדנות, בטלנות, גאוותנות,ו) שדרכם ניתן להבין את נפש האדם. דרך חולשותיו וחטאיו של אדם ניתן לדעת מי הוא.

יסמין קרמר (נירים) מציגה בחדר ההקרנה וידיאו העוסק בנשיות ובאופן שהאשה נתפסת בעיני עצמה ובעיני החברה. בוידיאו אשה שוחה להנאתה בבריכה בלילה ועם עלות האור כשהיא יוצאת , מתברר שהבריכה הייתה מזוהמת…העבודה עוסקת בהיפוך שבין טבילה במים כטקס נשי של היטהרות, לבין טבילה במים המזוהמים, המרמזים על החברה בה הטהור והאמיתי כבר אינו כזה ועל האישה נגזר להציב לעצמה איסורים בכדי להיות נאהבת, יפה ומוצלחת. יסמין מעלה שאלות: האם היא מודעת למצבה העגום? האם היא אדישה אליו? האם התרגלה כבר ללכלוך או לא?

 בין שאלות על נשיות וילדות, התבגרות, מוות וזיכרון, חופש וחלומות סוריאליסטיים וטבע האדם וחטאיו , יצאנו נשכרים מעוד מחזור של בוגרים טריים שעוזב את כתלי בית הספר ופניו אל המחר.

חזרה