רותם רוזנבוים | עמלץ

10.2.2018 – 19.1

 

רותם רוזנבוים, בוגר המדרשה לאמנות (2014), יוצר ציורים פרועים ואינטנסיביים על גבול הגרוטסקי והקריקטורי, בוחן את שדה הציור העכשווי ומרחיב את גבולותיו.

בציוריו קיים פער בין ססגוניות, צבעוניות ועושר ציורי שמח לבין נושאי הציור שמתארים מצבים לא יציבים של גוף אנושי ומפגש אנושי במצבי חולי, חולשה ותהליכי פירוק כשברקע נופים ופני שטח מוזרים, מתפוררים וסתומים.  הציור הוא בו זמנית נגיש וקומוניקטיבי, מזמין ומשעשע, וגם פרוע, אגרסיבי, לא נוח ולא מעודן. תחת ההסוואה של קלילות, חופש והומור, עולה תחושה חזקה גופנית ופנימית של דיסוננס בין טעמם העז של החיים לבין התפרקות התרבות, החברה, וחוסר הוודאות שבקיום האנושי העכשווי.

רותם רוזנבוים בורא בציוריו סביבות חיים ונופים אפוקליפטיים, כשהדמויות המאכלסות אותם הן הכלאות של בני אנוש ומפלצות הכלואות בסיטואציה ההזויה, רצות, אוכלות, שטות, צפות, נסחפות בזרם ומקיימות קשרים חברתיים. ברוב הנופים קיימים מים – אגמים, נהרות, מקווי מים קטנים, ביצה טובענית, בית מרחץ ציבורי או אמבטיה. האנרגיה המימית, הנוזלית, משרתת אותו בתחושה הכללית של כאוס, טביעה, ריקבון, הפרשות ויוצרת הקבלה לחומר הציורי, המשחתי-נוזלי-נמרח ומתפרק.

 שם התערוכה, עמלץ, פירושו כריש אכזרי, דימוי שמופיע באופן הומוריסטי ברבים מציוריו, כדמות מפלץ ימי ידידותי שקם לתחיה ומשוטט בעולם בני האדם. לרותם רוזנבוים יש יד קלה ומכחול זורם ובעזרתם הוא בורא את עולמו הציורי, נטול הגבולות והעכבות, כמו ילד הבונה בארגז החול שלו יקום מקביל שחוקי החברה לא חלים עליו. זהו "bad painting", משוחרר וחצוף במיטבו.

 

חזרה