דונדי שוורץ | אף אחד אף פעם

30.9.2017 – 7.9

דונדי שוורץ, בן וחבר בארי, מצלם שנים רבות. הוא למד צילום ב"קמרה אובסקורה" ובאוניברסיטת קונקורדיה מונטריאול, למד קולנוע ב"בית צבי", וגם השתלם ב"צילום בעם" בתל אביב. למד תסריטאות וכתיבה וקורסים בציור (מכון "אבני", "סדנת אומני הקיבוץ"). דונדי מפיק עצמאית סרטים דוקומנטריים ועלילתיים , חלקם שודרו בטלוויזיה או השתתפו בפסטיבלים בארץ ובחו"ל והוקרנו בסינמטקים ברחבי הארץ. כמו כן הוא פרסם שני ספרי פרוזה במדיה דיגיטלית וספר אחד בדפוס.

צילומיו של דונדי עשויים ממבט ראשון להיתפס כאותם תצלומים של צלם חובב, המשוטט בשבילי המקום ובדרכיו ומתעד אותם להנאתו, "תופס" רגעים של יופי. אולם במבט שני ושלישי נגלה מבטו הייחודי, שיש בו קסם מסוג שקשה להגדירו ואמת פנימית כובשת. כל צילום וצילום הוא רגע מרגש שמעורר צביטה בלב.

במבחר צילומיו שבתערוכה מספר עבודות עם טרקטור מתרחק בדרך השדות בשעת דמדומים, שלולית חורף ובה השתקפות, כשהשמש מנצנצת מבעד לענפי האקליפטוס, התבקעות קרום אדמת הלס, שעמדו בה לפנים מי הגשמים, ועלה דבוק בהם כסירה, גם פירות האקליפטוס האצבעונים שנפלו על האדמה, ירוקת חורפית, צמיג קבור בחול וצמחייה בוקעת ממנו, ערוץ הנחל שענפים יבשים מוטלים לתוכו, אגלי טל כמחרוזת פנינים, וחשיפה כפולה של קבוצת חיילים במדים על רקע צריף, מוסתרים ע"י סלעי בזלת לא מכאן, כזיכרון מטריד. שער בקר חלוד וגדר טובלים בשדה חרציות צהובות, פלומת קוצים צהבהבה מטפסת על ביתרונות הוואדי ובתי הקיבוץ באופק, ילד-נער בגבו אלינו בטריינינג אדום על גדת הנחל, דרך עפר מתפתלת על רקע נוף קוצני מרוכך על-ידי אור שקיעה ורדרד, דרך נוספת מתפתלת בין חורשות סבוכות, שקרן אור חורפית בוקעת בעדם, קבוצת ילדים על שפת הואדי בשעת שקיעה ובתו על רקע שפת הנחל באור יפה של בין ערביים.

מראות אלו שגורים מאוד בנופי המקום, הנגב המערבי, אך מבעד למצלמתו של דונדי הם מוארים באור רך ומהורהר, שמשרה את קסמו השקט והמעודן על הצופה בהם.

כמו צילומיו, כך גם סרטיו של דונדי עמוסי יופי מקומי דהוי ותוגה. הוא לא אחד המתבלטים, פורצי הדרך והדוהרים קדימה, אולי הוא כל אחד או אף אחד, אך בדרכו השקטה והצנועה הוא מפלס לו נתיב, ונכנס לליבנו. צילומיו הם אוסף אמירות קטנות ושוליות, אניגמטיות, אנדר-סטייטמנט, כאלו ש"אף אחד אף פעם לא היה עוצר מולן או זוכר אותן", לדבריו, אך הן שלו.

 

בחדר ההקרנה מוקרן וידיאו בו קורא דונדי את אחד מסיפוריו הקצרים, "קרטינגים" (מתוך ספרו "משהו משל עצמו") על רקע מימיו הזורמים של נחל הבשור. הצופה בסרט בוהה באדוות המים ובתנועת הרוח בקני הסוף, כמהופנט, כשברקע מגולל האמן סצנה משפחתית, זיכרון אישי בגוף ראשון ממבטו התמים של נער צעיר שעולם המבוגרים אינו נהיר לו, בקושי עולמו שלו. מרגש ונוגע.                                       

חזרה