nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image

שרה רוזנבלום | ריפרש

 7.9.2013 – 17.8     

שרה רוזנבלום, חברת קיבוץ אשדות יעקב, מתייחסת בעבודותיה לחלל נתון ובונה בו את מיצביה. סוג עבודה זה מצריך שהות ממושכת במקום והתחברות אליו. שרה שהתה אצלנו שישה ימים תמימים, בהם עבדה בתוך חלל הגלריה ולמדה כל פינה נסתרת בו, כל קיר וכל קורה. נקודת המוצא לעבודתה בבארי היה חדר ההקרנה החשוך הניצב במרכז החלל הגדול. בפיה הוא נקרא "המערה", כהשלכה למשל המערה של אפלטון, בעוד החלל החיצוני הוא סוג של טבע: יער, מצוק, נחל… עבור שרה הטבע הוא מקום מאוד חשוב ללמוד ממנו.

 "אני בדיאלוג עם הטבע ממקום של הזדהות. יש בי חמלה כלפי הטבע. אנחנו מחבלים בו, אך לטבע יש את ההכרה, את הדופק שלו וגם את התובנות לגבי איך הוא צריך לתפקד. סוג של בינה רשתית. זו הבינה של היער שלאדם אין אותה."

שרה מזמינה את הצופים לעבור דרך הטבע שבחוץ אל המערה וממנה. העבודה היא בעיקרה מחוטי ניילון שחור, המשמשים לתמיכה בגבעולי הבננות בחממות. הרשת מקיפה, תוחמת חלל, מגדירה ומחברת בין החללים.

החבלים השחורים, איתם בונים את החממות, תמיד ריתקו אותה. כל תהליך הבנייה והפירוק הוא מרתק, אך בפירוק הם נשארים תלויים באוויר, כמעט אנושיים, עם עבר והיסטוריה וסיפור חיים. שרה למדה לעבוד עם החבלים. זהו חומר זמין לה והיא מעדיפה אותו. זה מתחבר גם להיסטוריה המשפחתית שלה: אביה היה אורג במקצועו (עבד בכיתן, ובפולין היה לו מפעל אריגה. "הוא היה מקצוען", היא מספרת בגאווה) ואמה הייתה תופרת וסורגת ועסקה בכל מלאכת יד. הרשתות שהיא יוצרת מנמיכות את התקרה, יוצרות אינטימיות, עוטפות את הצופה ומהוות מאחז, קונסטרוקציה לקשור ולהוריד ממנה עוד ועוד חבלים. כמו עכבישה שטווה את חוטיה היא מתחילה קודם כל מהרשת הבסיסית שמחברת את המבנה שבמרכז אל הקירות שמסביב, חולשת על החלל ומשתלטת עליו. החוט השחור לעיתים הוא קו משורטט שנמתח בחלל, לעיתים הוא הופך לרשת קווים מסועפת ובמקרים אחרים הוא מתעבה לנחשול מאיים של חוטים שחורים שהופכים לגזעי עצים ושורשים מסועפים שנקשרים לרשתות ונופלים בכבדות לרצפה.

נוסף לחוטי הניילון השחורים משתמשת שרה בעבודתה גם בפיסול בחוט ברזל, ברישומים על מחברות ציור בעט ודיו שחור, בצבע מחזיר אור, בניירות פרגמנט וב"מכונת א.ק.ג.", חומרים פשוטים וזמינים. ברישומי המחברות מופיעים הדים לסיפור המקראי של אדם וחוה עם התפוח והנחש, ולדוממים של סזאן. הרישומים על ניירות סקיצות שקופים, שכבות על שכבות, כמו שכבות של תודעה שמפעפעות זו לתוך זו.

שם העבודה"Refresh" , מתייחס לאותה אמפולה של טיפות עיניים נגד יובש, שבמובן מסוים מסייעות ומאפשרות ראייה ברורה יותר, פיכחון, והיכולת לעמוד מול מציאות ולקבל אותה. כל אלו מצטרפים לאמירה בדבר היכולת שלנו לראות, להבין, להשתחרר מן הכבלים של אותה מערת צללים אפלה, ולהתמודד עם ההכרה שהראייה שלנו יסודה בשקר, באשליה. חזונו של סוקרטס במשל המערה היה להראות לאנשים שלמעשה אין הם רואים את המציאות כפי שהיא, ומה שאנו קולטים באמצעות החושים שלנו הם רק העתקים של הדברים האמתיים – האידיאות. בחלל החשוך, "המערה", הציבה שרה שלוש מכונות א.ק.ג מדומות מעץ שמסובבות סלילים של נייר כימי עם סימנים ורישומים, שיצרה תקופה ארוכה, שעה בכל יום, ללא סקיצות וללא תיווך בטכניקות מהירות ואינטואיטיביות עם טושים ועטים. רישומי הא.ק.ג. משקפים רצון לתפוס את תחושות הרגע ואת דופק החיים עצמם. כשהצופה מתרגל לחושך השורר בחדר, הוא מתחיל לראות צללים עדינים על הקיר ממול שמטילות מכונות הא.ק.ג ודמויות זעירות ודקיקות מחוט ברזל התלויות בחלל על חוטים דקים. כמו במשל המערה של אפלטון גם פה נוכחות הצל היא קריטית ונדמה שהוא נוכח יותר מהאובייקטים שמטילים אותם. הצופה שנקלע בדרכו ל"מערה" מוזמן להתיישב על ספסל, לבהות בצללים המרצדים ולהקשיב לסאונד ציוצי ציפורים המופרע ע"י חריקותיו המונוטוניות של טרקטור ברקע, ולחשוב… כשקפסולות טיפות העיניים "ריפרש" הצבועות באדום זרחני בוהקות לו בעיניים.

שרה במיצב שלה בגלריה בבארי מזמינה את הצופה למסע חוויתי שהוא גם פנימי-רגשי, שיש בו התפעלות והתפעמות מה"טבע" החיצוני שהיא יצרה בגלריה, ותגובה פנימית לכל מה שקורה שם בחוץ. הליכה צמודה לקיר באזור המצוק, כניסה למערה החשוכה ויציאה ממנה, פסיעה זהירה צעד צעד כדי לחצות את הנהר מעל גבי אבני הנחל והתגברות על הפחד, הליכה במעבי היער בין שורשי העצים הסבוכים, ולבסוף יציאה לקרחת היער אל האזור המואר יותר עם הצמחייה הדלילה…

משל המערה של אפלטון, על פי שרה, עוסק בהתפכחות, ביכולת שלנו לראות, להבין ולקבל את חלקי הצל שלנו, את אותה אמת שאיננו רוצים או שאנו מתקשים לקבל. המסע שעובר הצופה בגלריה הוא המסע שלו לפגוש את הצל, אולי של עצמו, והתפוח של אדם וחוה שמופיע ברישומים מהווה רמז לכך. כנסו למערה שוב, תחוו את הצל, תתחברו למכונות הא.ק.ג אולי תצאו אל האור אחרים…

קישור לוידיאו מהתערוכה

חזרה