שלומית סיבוני | חוליה + נגיעה * צמיחה

 השבת נפתחת בגלריה בבארי תערוכתה של שלומית סיבוני "חוליה + נגיעה * צמיחה".

זוהי תערוכת יחיד ראשונה לשלומית, חברת קבוץ ניר עם, שהתחילה ליצור לפני כשש שנים, לאחר נפילת בנה אסף באסון המסוקים.

האובדן הטראומטי דרש ממנה התמודדות אישית יומיומית, והביא אותה לעשות פסק זמן בחיים, לשנות. האבסורד הוא שהמשבר הביא אותה לעשות דברים שתמיד חלמה עליהם, אבל לא העזה לעשות אותם. שלומית עזבה את עבודתה בחינוך והתחילה לעסוק באמנות, בציור ובקרמיקה.

 " מהיום שנגעתי בחומרים האלו נפתח לי פתח חדש…מילא אותי באוויר ושימש לי כסם חיים. כל הראייה שלי השתנתה, אפילו התחלתי לנשום אחרת."

 בגלריה בבארי הציבה שלומית סיבוני כשלושים עמודים מחומר, שהיא קוראת להם "מבני צמיחה", כולם בצבעי אדמה, בלי גלזורה וצבע, בגבהים שונים ובתנועת צמיחה שונה. כל עמוד מתחיל מבסיס רחב שהולך וצומח לאט לאט כלפי מעלה בתנועה ספירלית. ההצבה בתפזורת על מצע אדמת לס טרייה עם רגבים, עובדת על כל החושים של הצופה. מזמינה אותו להכנס אליה, להסתובב בין העמודים, לגעת, לראות את השתנות הגוונים, להריח את ריח האדמה ולשמוע את איוושת הצעדים. התאורה הדרמטית יוצרת צללים על הקירות ותחושה של ריבוי ודחיסות.

 לדברי שלומית, הרעיון הראשוני היה לעשות דבר ש"צומח, נופל, מתרומם וקם". במשך שנתיים היא עבדה על העמודים שלה, מגלה עם הזמן איך הם יותר ויותר צומחים ומזדקפים וקמים (ופחות נופלים..). העבודה עם החומר היתה כמעט מדיטטיבית. הנחת חוליה על גבי חוליה, באצבעות, אחת ועוד אחת, ולחיצה וסיבוב וחוזר חלילה. כל עמוד שונה מהשני בצורה, בצבעוניות ובגודל, ובמחשבות שעוברות בראש בזמן העבודה.

 "נתתי לחומר להוביל אותי, לא תכננתי מה יצא, ולא הגעתי לרוויה. הרגשה של צורך חזק ,אובססיבי, להמשיך ולעשות עוד. התחושה הפיזית שלי היא שאני מרימה את הראש, תחושת צמיחה והזדקפות. הרגשתי שטוב לי לעשות אותם.מעבר לתחושת ההבראה שהעבודה הזאת העניקה לי, היתה גם את ההתמודדות הטכנית, לעבוד בגדלים כאלו, לשרוף בחלקים ולחבר."

 התחושה שעוברת מהעבודה היא אכן של ריבוי, כאילו כל רגע נולד עוד אחד, כמו שדה של צמחים אורגניים בתנועה, שהגלריה צרה מלהכיל אותם.

* מי שרוצה ללכת עם החוויה עד הסוף, מוזמן לחלוץ נעליו בכניסה ולפסוע יחף.

תודות: קרן גרשוני שהעניקה לי מילגה.

 אני רוצה לציין גם את המכללה, שאפשרה לי להתפתח מבחינה אומנותית, ושהיוותה לגבי בית ולא רק סדנה.

שלומית סיבוני.

חזרה