nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image

רותי הלביץ כהן | לחשים

רותי הלביץ כהן  מציגה את תערוכתה "לחשים" בגלריה בבארי.

תאריך הפתיחה נדחה עקב המצב הביטחוני באזור, אך התערוכה "תלויה" כבר בחלל הגלריה מזה שבועיים. ואכן האובייקטים והדמויות הפנטסטיות התלויות מהתקרה כשראשן כלפי מטה, מעידות על הכאוס המתחולל כאן בעוטף עזה, על השברירי והענוג שנמצא במצב של קריסה והיפוך מערכות מתמיד.

מהחלל הגבוה של הגלריה משתלשלות כלפי מטה דמויות עטויות גלימות שחורות וכובעים מחודדים, פרחים ארוטיים שבמרכזם עלי, גבעולים משתרגים דמויי חבלים, כולם עשויים מניירות שקופים, וציורים גדולי מימדים על הקירות.

הדמויות גרוטסקיות, א-מיניות, ומאגיות. התליה ההפוכה כשהראש כלפי מטה הופכת בעבודותיה של רותי הלביץ כהן לסוג של טקס שמאני, מחול מכשפות.  הן עברו מהפך לאורך השנים מדמויות ורודות נשיות של "עלמות" לדמויות שחורות בצבע הקפה וכיום הפכו לדמויות מכשפות – קוסמות בצבעי שחור וזהב. כישוף, קסם ומסתורין אופף אותן.

המצב ההפוך הוא עיסוק פיסי וגופני של התפרקות וחיבור מחדש, חוויה שמותחת ולוקחת אל הקצה ומערערת את האיזון של הגוף. המכשפה ההפוכה רואה את העולם הפוך, המבט שלה שונה ומאיים והיא מועלית על המוקד. מעין עקדה נשית. הגלימות ריקות, חלולות, כמו רוח שחורה שהתוך יצא ממנה ונשארה רק הכסות.

בנישה קטנה בגלריה ניצבים, נשענים על הקיר, כלי לחימה העשויים מספוג, ניירות  וסרט דביק. כלי לחימה דמיוניים, ארכאיים, דמויי נבוטים ואלות. כמו סצנה מסרט או ממשחק מחשב, לא שייכים לעולם הזה, ויחד עם זה מסמנים בצורה הברורה ביותר את המקום הזה כאן ועכשיו.

יהושוע סובול כתב על ציוריה של רותי הלביץ כהן ש"הם טוענים ודורכים את הדמיון וגם מדריכים אותו ואת מנוחתו. היא תופסת את הפנים-חוץ-פנים של בלהות ההוויה הישראלית בתמציתיות ובראשוניות שעוצמתה כעוצמת ציורי ילדים וסיוטי מבוגרים כאחת. היא עובדת עם חומרים בני חלוף שאורך חייהם קצר, צבעים שנועדו לשרוד בקושי תלאות קיץ אחד ושני חורפים, עד שיגיע מועד השיפוץ, או עד שהמבנה הרעוע ייהרס וייבנה מחדש מן היסוד, כמו שנהוג במקום הזה שכולו טלאי על טלאי, וחיים בו תמיד בינתיים, בין מהדורת זוועות אחת לאחרת, כשהדם הטרי של הבוקר מוחה את זכר הדם המתייבש ונסדק של אמש."

יחד עם הטקסיות, המצב ההפוך, המסתורין והקסם, ותחושת הבלהות – העשייה של האמנית היא קלילה, שקופה והומוריסטית. העבודות מנייר פרגמנט שקוף עם נגיעות חופשיות בשחור וזהב, בקפה, דבק ומסקינגטייפ , שומרות על אופי ראשוני ופרוע וגם תמים ואי אפשר שלא להתאהב בהן.

בחדר ההקרנה יוצג וידיאו חדש שמתעד את תהליכי העבודה בסטודיו והתלייה בחלל. עריכה: רעות כהן.

www.ruthihelbitz.com

חזרה