צלמי בארי

2.9.2006 – 19.8

תערוכת צלמי בארי היא הראשונה בסדרה של שלוש תערוכות של אמני בארי, שנערכות הקיץ לכבוד חג השישים לבארי. לגלריה יש עניין מיוחד להציג את היצירה המקומית, את אמני הבית שלנו, ולתת להם מקום בציון הזמנים של הקיבוץ. בסופו של דבר, מה כמו האמנות יכול להישאר כאן אחרינו ולספר את סיפור המקום והאנשים בו. מאידך, ליצור במקום כמו קיבוץ, בימים שמדברים בהם רק על "פרנסה" ואין כבר מקום לרוח…זה לא קל. העקשנים שמצליחים ליצור בתוך כל זה, ראויים שנכבד אותם.

בתערוכה הנוכחית מציגים חמישה צלמים. ארבעה מהם בחלל הגדול: רנה מינסקה, ניר אילן, דונדי שוורץ ועופר גתי. בחלל הקטן מוצגת תערוכה מיוחדת שאצר והפיק צחי דבורי: תערוכת צילומים של סבא שלו, דוד אפרת ז"ל.

דונדי מציג אוסף של "ניסיונות" חדשים, שיצר לאחרונה מתוך משחק בתוכנת הפוטושופ. משחק, הוא אומר, כי בעצם לא למד אף פעם בצורה מסודרת, אז הוא רק משחק ומגלה את אינסוף האפשרויות שהמדיום הזה מאפשר, כמו פילטרים שונים, נגטיב ועוד. הוא מתוודה שמה שמושך אותו יותר מכל היא האיכות הציורית שהצילום מקבל. היחס בין צילום לציור הוא דבר שצלמים רבים נכבשו בקסמו. התערוכה הזו שונה מכל אלו שקדמו לה. הפעם זה בלי פילם ובלי פיתוח. חגיגה צבעונית שמאפיינת את הצילום של דונדי. הרגישות שלו לאסתטיקה וליופי. יותר יפה מיפה!

רנה מציג מספר תמונות ממוסגרות, חלקן נופים יפים ממקומות שונים שתפס במצלמתו וחלקם צילומי פרחים מוגדלים שהוא מאוד אוהב. אצל רנה קיימת הקפדה גדולה מאוד על הצד הטכני, שיש בו מושלמות ודיוק רב.

ניר אילן מציג קיר ובו פסיפס כאילו מקרי ולא מאורגן (אל תאמינו לו, כל דבר במקום שלו..) של צילומים ישנים מתקופת לימודיו בקמרה אובסקורה בשנים 1987-91. בצילומים נראים נופים, עצים וצמחים, טבע דומם, פנים בית ורחוב. פשוטים פשוטים, אבל נפלאים, מביאים את נקודת המבט האישית של הצלם, משוטטים יחד אתו בעולם הסובב אותו ומחפשים את השלמות והיופי במקום הכי פחות צפוי והכי יומיומי. בקיר נוסף בגלריה תלויה סדרת צילומים קטנים בשחור-לבן בו מצולמות דמויות של אנשים בקיבוץ, במקום עבודתם, בסביבה הטבעית והלא הירואית שלהם. זהו מתווה לעבודת הסיום שהגיש בסיום לימודיו. לניר, עם כל הכבוד לענף הנוי, מדוע הזנחת את המצלמה? ..אנחנו מחכים לתערוכה הבאה!

עופר גתי צעיר הצלמים, אך הבלתי נלאה ביניהם, מציג סדרת צילומים שצילם בטיול בנמיביה באוקטובר 2003. עופר משתף אותנו בחוויה שעבר שם, שלושה שבועות של טירוף חושים, הוא מספר לי. ארץ מאוד מיוחדת נמיביה, כולה מדבר, עצים מתים. נוסעים ונוסעים והכל רק חול, ואז לפתע נווה מדבר ירוק, עם חיות. מדהים. הצילומים הם מנווי המדבר שביקר בהם. מבחינתו, היה נשאר שם עוד כמה שנים ורק מצלם ומצלם. החוויה מורגשת בצילומים היפים.

 בחלל הקטן, כאמור, מציג צחי דבורי מבחר מצילומיו של סבא שלו, דוד אפרת ז"ל.

כשפינו את הדירה של סבא וסבתא, צחי ביקש רק את הצילומים. ערימות של אלבומים ישנים, שהתגלו לו בהמשך כאוצר של ממש. תמיד ידע שסבא אוהב לצלם. הוא אהב את הטכנולוגיה (תמיד קנה את הכי חדש!) ואת המצלמות, אבל אף פעם הוא לא החזיק מעצמו אמן. גם צחי לא ראה בו אמן. דוד אהב לצלם והוא צילם הכל: את המשפחה והילדים, את מראות הקיבוץ, את טיולי הקיבוץ (המון תמונות מטיולים ונופים של הארץ), פעילות ספורט, המקהלה…הוא צילם כל מה שנראה לו יפה או חשוב.

כל תמונה מביאה איתה סיפור. אוצר בלום שמתעד תקופת חיים, אנשים. איך הכל נראה פה פעם.

צחי חשב שזה לא בסדר שרק הוא יראה את זה וכך התגלגל הרעיון לעשות תערוכה לסבא. גם כדי לתת לסבא את הכבוד הזה, שמגיע לו, וגם כדי להגיד לכולנו : תסתכלו בתמונות של ההורים שלכם! חבל על כל החומר הזה, וחבל לגלות אותו כשהם כבר לא יהיו פה.

כל הנכנס לחדר הקטן, שריד מצריף חדר האוכל שיד הזמן לא נגעה בו, עם התמונות הצהבהבות של דוד, ירגיש מיד את האהבה של הצלם למקום, לאנשים, לחיים. זהו ביקור מרגש ונוסטלגי בזמן שעבר.

חזרה