nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image

עזרא צחור וחנה בן-חיים יולזרי

עזרא צחור | אדמה ללא צל   •  חנה בן-חיים יולזרי  | אשה הולכת  •  12.10.2013 – 20.9 

לכבוד חול המועד סוכות וראש השנה אנו מתחדשים בתערוכה עם ניחוח מקומי משובח, צילומים מרהיבים מנופי הנגב ווידיאו מאזור רהט.

עזרא צחור מציג את "אדמה ללא צל", צילומים, חנה בן-חיים יולזרי מציגה את "אשה הולכת", וידיאו מתוך "פרקי נגב".

"אדמה ללא צל" הוא שם ספרם של חברי קיבוץ רביבים, אלכסנדר ז"ל ויונת סנד. הספר הפך סמל להיאחזות באדמה לא ידידותית, למאבק יומיומי לחיים, להישרדות, לניסיון האמיץ להחיות את הקרקע החשופה, הקשה.

"אך באדמת הנגב יש גם הרבה רכות, הרבה מסתורין", כך מצהיר עזרא, שהגיע לרביבים בגיל 13 מנתניה לאחר שנפטרה אימו, ובידו מצלמה שקנה מכספי בר המצווה שלו. "אחד הדברים הנפלאים, זה לצאת מפתח ביתי ולהיות תוך דקות על אדמה בתולית לגמרי, עם שרידי חיים של אלפי שנים: חרסים, שברי זכוכית של כדי בושם עתיקים, שביל רומי, עיר נבטית, שרידי מחרשה בדואית עתיקת יומין ואף כלי חיתוך מצור, שמסמל תקופות הרבה יותר קדומות. באדמת הנגב הנוף משתנה באחת, מוואדי מחורץ וסלעי משקע, לדיונה רכה ומערסלת שבה משתנים הצורות והצבעים חדשות לבקרים, לפי הרוח והלחות, מסלע גיר לבן ורך, לסלעי צור נוקשים…"

מאז רכש עזרא את מצלמתו הראשונה והגיע לרביבים, קרוב לחמישים שנה חלפו, בהן הוא מצלם את סביבתו המיידית. מירב תמונותיו הן תמונות הנוף המדברי הנגבי. למרות זאת הוא רואה בעצמו צלם חברתי. הוא רוכב על אופניו כשהמצלמה על גבו, מה שמחייב אותו לתכנן יותר את הנתיב והרעיון לצילום. לא ניתן לצלם במהירות, באופן ספונטני, כי עליו לעצור תחילה, להתיר את קישורי התיק, וזה לוקח זמן… המטוס, הצבוע, נד החול, כבר חלפו ואינם. גשם, סופת חול מתמשכת, הם מבני בריתו. כאשר אנשים מסתתרים בבתיהם, עזרא יוצא ומצלם. הוא דווקא מחכה למזג אוויר קיצוני כמו זה. בימים סוערים כאלו הוא גם פוגש את השכנים הבדואים. לאחרונה בסביבתו הקרובה, יש מתח ניכר בין האוכלוסיות הבדואית והיהודית וזה תופס חלק נכבד בעבודתו. הוא מנסה לגשר, להבין, לקרב, או לפחות לתעד. הכי נוח לפגוש אותם בתקופת המרעה עם העדרים. אז הם הכי פתוחים ונינוחים לשיחה. הצילום המופיע בתערוכה הוא של משפחת אבו לקימה מביר עדאז' הסמוכה לרביבים. זו בעיה לצלם נשים. עזרא הדפיס את התמונה ובא אליהם הביתה לקבל את רשותם להציג את התמונה בתערוכה. באמצעות הצילום מצליח עזרא ליצור עימם יחסים אישיים והוא הפך לדמות מוכרת באזור, האיש עם המצלמה.

בתערוכה בבארי בחרנו מתוך המאגר העצום של צילומיו של עזרא בצילומים שמביאים את היופי המדברי לשיאו. יופי עוצר נשימה, נשגב, רומנטי, פתוח מאופק עד אופק. לעיתים דרך לא סלולה עוברת, עץ בודד, אבנים פזורות, אובך וחול צהוב בעיניים, עננים כבדים מעל ובוהק זוהר בשמיים, שמיים תכולים בהירים, שמיים סגולים אפורים, דיונה רכה צהבהבה… הנגב משנה את פניו ומופיע בצילומיו של עזרא קסום ומלא הפתעות וצבעים. רק מי שחי במקום בכל מאודו ומכיר אותו על בוריו יכול להפיק ממנו מראות שכאלו.

עזרא משתמש במצלמה שאין לה עדשות מקרבות. זה מכריח אותו להתקרב תמיד, לקיים דיאלוג ומגע אישי עם האנשים ועם השטח שהוא מצלם. לעולם אינו מצלם מרחוק.

 חנה בן-חיים יולזרי מציגה את "אישה הולכת". עבודת וידאו מתוך "פרקי נגב". חנה נולדה במושב חרות, חיה ויוצרת בירושלים. הנגב מהווה עבורה את המקום האחר. את הפרויקט "פרקי נגב" החלה ב- 2009  זמן בו שהה בנה בקיבוץ צאלים, במהלך שרותו כחייל בנח"ל. מאז החל מסעה כאמנית בנגב. בתקופה זו, החלה לצלם ולהקליט באזור צאלים ורהט, ובמרחבים החקלאיים שבין עין השלושה לעזה. את ייחודיות האזור היא רואה ביחס שבין הריק הפיסי והמועט האנושי – ריק כמאפשר, ריק המנכיח ייחודיות אנושית.

בווידיאו "אישה הולכת" ממשיכה האמנית את התעניינותה בנשים ואמהות ערביות, בסביבות חייהן היומיומיות, נושא שהעסיק אותה  גם בפרויקט הקודם – "שקיעות עג'מי", במהלכו צילמה נשים ואימהות ערביות בחוף היפואי. ב"אישה הולכת" היא עוקבת אחר אישה ערביה ההולכת מהעיר רהט, חולפת על פני מפעל מקומי לעבר הכביש ונעלמת במרחב הציורי. הליכתה של האישה נמרצת, היא צועדת עד מחוץ לתחום הראייה של המצלמת עד להתפוגגותה בסיום היצירה .

 לעומת עזרא המצלם מקרוב, מתוך הכרות קרובה עם המקום, עמדת התצפית של הצלמת מרוחקת פיסית. היא מנכיחה את המאמץ שלה לראות. הסרט מטושטש, "זום אין" ממרחק רב וניכר המאמץ הרב להצליח לעקוב אחר האישה ההולכת בתוך הפריים של המצלמה, שקופץ כל פעם בעקבותיה. הצופה עוקב יחד עם הצלמת אחרי האישה, הנעלמת ומתגלה לסירוגין, מבלי דעת מי היא, לאן היא ממהרת, מדוע הוא עוקב אחריה… אך מתקשה להסיר את מבטו ממנה עד שהיא נעלמת באופק. אופן הצילום מייצר מעין בקשה אינסופית לאינטימיות, שאינה מתאפשרת. המרחק הרב, הטשטוש, הרוח, מהירות הליכתה של האישה, אחרותה, זרות המתבוננת מהצד העוקבת אחריה, כל אלו הופכים את העבודה הלכאורה מונוטונית של חנה למרתקת ומעלה שאלות.

חנה מוסיפה לתערוכת צילומיו של עזרא מבט אחר על הנגב, מבט של מתארחת שאינה מפה וגם אינה מסתירה את אי שייכותה. עבורה הדמות האניגמאטית אינה מתפענחת. כמו עזרא, גם חנה, מוקסמת מאיכויותיו ומייחודיותו של המרחב הנגבי, האנושי והנופי שאין להפרידם זה מזה.

בערב הפתיחה אירוע תרבות: בר קפה והרכב מוסיקלי אתני ברחבת הגלריה.

שיח גלריה בהשתתפות האמנים יתקיים בשבת ה-5.10 בשעה 13:00

נעילת התערוכה: 12.10

 

חזרה