nivo slider image nivo slider image

עופר גתי ועפרה אראל

עופר גתי | רגשות שמימיים •  עופרה אראל | בית

6.5.2006 – 15.4

עופר גתי בן בארי, המסיים השנה את לימודיו במכללת ספיר, מציג לראשונה(!) בגלריה סדרת צילומים בנושא : "רגשות שמימיים".

העבודה של עופר היא פרויקט הסיום שלו במכללת ספיר, שנעשתה במשך שנתיים ולוותה בחלק עיוני.

כותב עופר:

"תמיד נשאו בני האדם לאורך ההיסטוריה האנושית את ראשיהם לשמיים בתקווה וביראה. אלי השמיים היו תמיד האלים החזקים והחשובים במיתולוגיות השונות: זאוס ויופיטר במיתולוגיה היוונית והרומית. האל הגדול בדתות המונותיאיסטיות קבע את משכנו בשמיים ולא בקרקע. גם אני החלטתי להפנות את המצלמה שלי לשמיים ולבדוק מה יש שם, לצלם תופעות שקורות שם. מילדות, תמיד אהבתי להסתכל על השמיים ולא על הקרקע, אהבתי את האינסופיות שלהם. הייתי שוכב על הגב ומביט בשביל החלב. תמיד רציתי לדעת כמה כוכבים יש בו, ובעצם ממה עשוי היקום, והאם יש חיים על מאדים ושאלות רבות אחרות."

בצילומיו בודק עופר כיצד משפיעה האווירה בשמיים , הצבעים והצורות המשתנות של העננים, על הרגשות ועל מצב הרוח שלו. בתהליך העבודה על הצילומים, בחר עופר שתי נקודות תצפית בשני קצוות של הקיבוץ: שטח הזיתים שממערב, ואזור שער הפרדס שממזרח. הוא צילם לאורך חודשים רבים, בעונות שונות של השנה, לעתים ארבע פעמים בשבוע בשעות שונות ביום. הסדרה המוצגת פה היא מבחר מצומצם מכל אלו, שמשקף את החיפוש של הצלם אחר הרגע הנכון, המצב המסוים של העננים והצללים, האור והאווירה. צילומים רבים הפכו למעין ציורים אבסטרקטיים של כתמי צבע, שמבלבלים בין מעלה למטה. הצילומים יפים , בעלי אסתטיקה נקייה ומאופקת, אך נזהרים שלא להפוך למתוקים מדי וליפול למלכודת הקיטש.

 לצד צילומי השמיים המרהיבים של עופר, מציגה עפרה אראל בחדר הוידיאו את עבודתה :"בית".

בוידיאו נראה דגם מוקטן של בית עם גג אדום, בית פשוט, רעיון של בית, נאיבי וילדי, כשהוא מיטלטל על הגלים, מאבד את שיווי המשקל ומנסה לייצב את עצמו, עד שהוא מתרסק אל החוף ומתפרק. למרות הפשטות של הדימוי, הוא צובר כוח, מהפנט, הופך את הצופה לאמפטי כלפיו. אנחנו עולים ויורדים ומתנדנדים יחד איתו, לרגע נדמה שהבית הקטן מזדקף ושורד ולרגע הגלים מאיימים לפרק אותו לגורמים. הבית מחפש לו חוף מבטחים, מחפש אדמה, בסיס להתחבר אליו.

בית במהותו הוא ארבעה קירות, בסיס וקורת גג. הוא נותן ליושביו הגנה מהחוץ, מכוחות הטבע, ומחבר אותם למקום, לבסיס. הבית של עפרה הוא בית פרטי, ילדי, והוא מתחבר לשושלת בתים המחברים אותה לעם היהודי.

כותבת עפרה אראל: "בקיץ האחרון היטלטל ביתי טלטלה עזה. בחרתי לצלם את הבית הקטן הכל כך אישי שלי דווקא בין הגלים של חוף הים בגוש קטיף. הבית המיטלטל הוא פרטי, קטן ומשפחתי, אך הוא מייצג את הבית הקולקטיבי של העם היהודי, את שושלת הבתים, והם כולם מחפשים מקום, שורשים ויציבות."

 שתי התערוכות מביאות פשטות וניקיון ועוסקות בדימויים בסיסיים של שמיים וים ובית, ומצליחות לרגש אותנו.

חזרה