nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image

סופי ברזון ומנאל מחמיד

סופי ברזון | נסרין  •  מנאל מחמיד | הבל וקין

7.11.2009 – 17.10

החודש חברו שתי אמניות להציג בגלריה בבארי : סופי ברזון, בת בארי, בוגרת ביה"ס לצילום "קמרה אובסקורה", ומנאל מחמיד, אמנית וידיאו ערבייה בוגרת המדרשה לאמנות ולימודי תואר שני באוניברסיטת חיפה.

סופי מציגה בחלל הגדול את פרויקט הצילום שלה "נסרין"*, בו צילמה במשך למעלה משנתיים את נסרין, בת גילה הבדואית, החיה בכפר לא מוכר סמוך לבאר שבע.

עם הזמן נרקמה בין השתיים חברות. נסרין הכניסה אותה לתוך חייה, למקומות האישיים ביותר שלה. היא נתנה בה אמון. וכך, למרות פערי השפה והתרבות ביניהן , יצר הצילום גשר בין שני העולמות. נוצרה קירבה, אותה יכול הצופה לחוש דרך ההתבוננות בצילומיה של סופי את נסרין ובני משפחתה.  סופי מיטיבה לחדור לעולמה של המצולמת בהרבה אמפטיה, כשהיא מצליחה שלא ליפול למלכודות הצילום האתנוגראפי או המגאזיני.

לדבריה, עוסקת העבודה במהות ולא בהכרח בנראות. מעין מעבר דרך הדלת הפתוחה של הנראות לעולם שמחכה מהעבר השני… סופי מביאה לנו את המבט הייחודי שלה, מבטה של אמנית ישראלית לתוך עולמה של האשה הבדואית, ללא מחיצות ופערים שיצרה הפוליטיקה, ברמה הכי אנושית ואוניברסאלית, בגובה העיניים.

בתערוכה תלויים זה לצד זה צילומי שחור-לבן וצילומי צבע, צילומי פורטרטים וצילומי פנים הבית. השחור-לבן עמוק ורב גוני עד שנדמה שהוא מלא צבע. לעיתים השחורים בולעים את הפרטים ונדרש זמן מה לעכל את הנראה. זהו שחור שיש בו הסתרה וכיסוי. כמו הרעלה, הוא מסתיר מעיני הצופה פרטים, כשומר על פרטיות ועל סודות בני הבית, אך אינו צופן בחובו תחושות של איום.

לעומתו האור בצילומים רך ואינטימי, כשהוא נופל על פני הנשים הצעירות, על מפתן הבית, על רצפת הבטון המחוספסת, על זוג נעלי הבית, על כלים במטבח ועל גזרים שנשארו לרגע על קרש החיתוך, על מזרון זוגי וסדין מקומט שתינוק ישן עליו שנת ישרים. צילומי הצבע עמומים, לעיתים חומים-צהובים ולעיתים מפתיעים בכחול עז של מעיל ובעיניו הבורקות של ילד.

צילומיה של סופי ניחנו ברגישות לדקויות של חיי היומיום בביתה של נסרין ובהבנה עמוקה שבין אשה לאשה למצבה ולחייה. בחלק מהצילומים נוכח החסר, ההעדר של דמותו של בעלה של נסרין, כמו בצילום המעיל בחדר האמבטיה, לעומת צילומים שמביאים את הנוכחות הנשית בבית, כמו הצילום היפהפה של הנעליים שנשארו על המפתן, טקס אוניברסאלי של השלת הנעליים בכניסה ושמירה על ניקיון הבית, גם אם הוא כולו עשוי רצפת בטון מלוכלכת… הצילום הוא מדיום שיש בו אקט של חשיפה, לעיתים אלימה, וחדירה לתחומו של האחר.

בסדרת צילומיה של סופי מובל הצופה ונלקח בידו לתוך ביתה של נסרין תוך שהוא נזהר שלא לדרוך על הסדינים, שלא להסתיר את האור הבוקע מהפתח, שלא לקלקל את שלוות דיירי הבית.

הצילום של סופי אינו בא מתוך עמדה של עליונות. הוא אינו בא לבקר ואינו חושף את הפגעים, אלא יותר מביט בעיניים של אורחת שהפכה לבת-בית ולחברה , זהו צילום מתוך כבוד ואהבה.

 בתוך חלל ההקרנה מציגה מנאל מחמיד את עבודת הוידיאו שלה "הבל וקין". מנאל מביאה נקודת מבט של אמנית ערבייה ישראלית שעוסקת בנושא האלימות והקונפליקט בעבודותיה. הוידיאו המוקרן נע בין  נוף פסטוראלי כפרי  בו ילדים משחקים, הנקטע שוב ושוב ע"י סצנה אלימה של שני נערים בכפר המתאבקים זה עם זה,  ואז שוב חזרה לקטע הפסטוראלי של השדה עם הילדים וחוזר חלילה.

לדבריה, הריתמוס האינסופי הזה הוא כמו חוט דמיוני שנמשך בין שני עולמות השרויים בקונפליקט. חוט של אור ושל אפלה ופחד, של יופי ותמימות מול אלימות. זה מוביל אותנו לעקבות הראשוניים של הזיכרון הקולקטיבי שלנו, מחזיר אותנו להתחלות שלנו, למרכיבים הבסיסיים שלנו ומציף את הקשר בין הרס לבנייה, בין שקט לצרחה, בין כשלון לאושר.

הדימוי העתיק שעובר בורידים שלנו, הוא הדימוי של האדם הראשון שהרג את אחיו וקבר אותו בנקודה היפה ביותר על פני האדמה.

מנאל מעלה לפני השטח את הקונפליקט של מלחמת אחים ועמים שהיא חשה בו על בשרה מדי יום כערבייה ישראלית, באופן טיפול אוניברסאלי , עדין ומרומז, בשפה אומנותית גבוהה.

מנאל נולדה בכפר מועוויה, סמוך לעיר אום אל פחם. עבודות הוידיאו והמיצב שלה שנוצרו בשנים האחרונות צוברות עדויות על מקום, על סביבה כפרית, אזורי "טבע" או גבעות עזובות בשולי העיר, אתרי בניין, פיגומים או תבניות יציקה. היא מייצרת סביבה שהיא תמיד חצר אחורית של משהו, שולי העיר שהם שולי החברה, שהם המקום הדחוי, האחר, העקור. בעבודתה מנכיחה מנאל מחמיד את האינטימי והפרטי עם החברתי והפוליטי, המיוצג כאלמנט כוחני ואלים.

 התערוכה המשותפת של סופי ברזון ומנאל מחמיד מביאה שתי נקודות מבט על מציאות שיש בה  קונפליקט בין תרבויות וחברות. למרות שכל אחת מהאמניות באה מעם אחר ומרקע אחר, בשתי העבודות נוכחת הכמיהה למגע אנושי חוצה גבולות ותרבויות, להעדפת האינטימי על הפוליטי.

* סדרת הצילומים "נסרין" זכתה במקום ה- 2 בקטגוריית "פוליטיקה"  בתחרות הצילום "עדות מקומית" 2009, ומציגה במוזיאון א"י בתל אביב.

חזרה