נורית גור לביא ודנה לוי

שתי תערוכות חדשות פותחות את העונה בגלריה בבארי:

נורית גור לביא (קרני) מציגה עבודה חדשה, שנעשתה במיוחד לגלריה בבארי הממוקמת בסמוך לעזה ולמעבר קרני : "חצבים על כביש 6".

עבודותיה של נורית בשנים האחרונות סובבות סביב הקשר שבינה לבין סביבתה המשתנה, הנראית לעין והסמויה, הקרובה והרחוקה, עוסקות באינטראקציה שבין האדם למקום שבו הוא נמצא, ובאופן הראייה ואי הראייה את סביבתו. אחרי עיסוק ממושך בתצ"א של מחנה הפליטים ג'בליה עברה להתבונן בתצ"א של כביש 6.

"..התנגדתי מאוד לכביש הזה שחצב בהרים שאהבתי ובקו הנוף האחורי. היום אני מוצאת את עצמי נוסעת בו בלי סוף ומתבוננת דרכו. באביב פרחו לאורכו חוטמיות, ובסתיו האחרון פרחו לאורכו חצבים… הפרויקט מבוסס על תצ"א של אזורי אלונה ורבדים שנסללים עכשיו ועל צמחיית הבר הנעקרת מבית הגידול הפראי שלה ונשתלת לאורכו. היש הופך לאין הופך ליש אחר."

במרכז הגלריה , לאורכה, מוצבים לוחות פרספקס כחלחלים עליהם רישומי התצ"א של כביש 6. הלוחות מונחים על גבי לבנים, ויוצרים תחושה של כביש מהיר, גשר שחוצה את הגלריה מקצה לקצה. על הקיר המקביל ל"כביש", לכל אורכו, שורה ארוכה של ציורי חצבים על גבי דיקטים, פורמייקה ובדים מאורכים. תלויים בגובה נמוך, יוצרים ריתמוס קצוב. מעליהם גבוה שורה של ציורי הליקופטרים. אצל נורית גור לביא הליקופטרים הם הסממן לאינתיפאדה, הליקופטרים שמסיירים כל הזמן בשמים , מטרטרים ומרעישים ומתריעים על מצב מלחמה, מתיחות ביטחונית. "זה לא ציפור", כתוב על אחד מהם. "זמן הליקופטרים" על אחר. על ניירות אורז גדולים כתובים-משורבטים שמות של צמחים ארץ ישראליים, זו רשימת צמחייה שצומחת בהרי מנשה,ומתוכננת להישתל מחדש לאורך הקטע הצפוני כביש 6, לקוחה מתוך המפות והתצ"אות של מתכנני הדרך. בצד השני של הגלריה תלויה עבודת הפרספקס "תצ"א עזה", שהיא המקור לכל התערוכה, משנת 2005. מצילומי האוויר האדישים והמנוכרים לכאורה, עולה רקמת חיים אנושית הנפרשת ממבט על, ונשזרת ברשת של סמטאות, חצרות ודודי שמש.

נורית גור לביא (קרני) ממשיכה במהלך שלה, במעבר מהדרכים  הריקות והסמטאות המנוכרות של עזה למעבר המכרסם בהר, הפוגע בחקלאות הגבעות. המעבר שזוכר את אבא שלה (מעבר קרני), רק את המילה, מול המעבר של כביש 6 שקוטע חלום על גבעות אחוריות ופותח מעבר מהיר בתוך ההר. בתערוכה הנוכחית שלה התחברו כל הנושאים שהיא עוסקת בהם לכדי אמירה אחת: התצ"אות המשורבטות בארטליין שחור וכחול ומסמנות קווי גובה ורכס, צמחייה וכביש, ציורי הפרחים – פרחי הבר הארצישראליים שהם "תבנית נוף הולדתנו", פריחת החצבים, ההליקופטרים החגים ממעל, שרטוטי הפרגמנט בכחול, שמות הצמחייה כמו ממגדיר פרחי ארץ ישראל שיש להם גוון חקלאי מקומי מרגש, כל כך חלק מאיתנו… חיבור של המקומי והיפה עם הכואב והפוליטי. כמו החצבים שפורחים על כביש 6.

דנה לוי מציגה בחלל הוידיאו את עבודתה "התנתקות" משנת 2005, שמוצגת לראשונה בארץ. הסרט צולם ונערך בשהייתה בחו"ל בזמן ההתנתקות, במרכז לאמנות באוסטריה, הוטל פופיק. הוידיאו מתאר בית ההולך ונבנה על עץ בתוך נוף מוריק, ובהדרגה הולך ומתפרק. דרך העבודה מדברת האמנית על תחושת הארעיות, הנדידה, החוסר בבית יציב ובשורשים. היא מזדהה עם מצבם הרגשי של המפונים מביתם, מקבילה את ההרגשה שלהם להרגשתה האישית כשהיא נודדת ועוברת כל חייה מדירה לדירה…

גם בעבודות קודמות שלה עסקה דנה לוי בהיבטים החברתיים והפוליטיים בארץ, תמיד מתוך נקודת מבט אישית: "מלאכי הגהנום" שצולם בג'נין, "הבית ליד הגדר" שצולם בבית ג'אלה.

 

חזרה