nivo slider image nivo slider image nivo slider image

דורית פיגוביץ' גודארד ודורון סולומונס

דורית פיגוביץ' גודארד | ציור קיר + תכשיטים  •  דורון סולומונס | אבא

שתי תערוכות נפתחות בגלריה בבארי: "ציור קיר + תכשיטים" של דורית פיגוביץ'- גודארד, ו"אבא" – וידיאוארט של דורון סולומונס.

 בחלל הגדול מציגה דורית פיגוביץ' גודארד. על הקיר המרכזי של הגלריה יצרה האמנית "ציור קיר" ,כשאמצעי הייצור שלה הם: תכשיטים, מסמרים, גומיות, חוטים, בדים, מדבקות ועיתונים. התכשיט– כנשא של הבטחת יופי, כתו-תקן חברתי, כזה המשדרג מעמדה של אישה או של גבר. בנוסף להיותו קונבנציה של יופי ותופעה חברתית, מתיקה אותו האמנית ממקומו המוכר ומניחה אותו על הקיר ככתם צבע. התכשיט , שאמור לייצג מעמד חברתי גבוה, בורגני, כמו שתי הנשים המסומנות-מצוירות על הקיר ע"י חוטים מתוחים בין מסמרים, מסתבר כתכשיט זול, כחיקוי לפנינים ואבנים טובות,עשוי פלסטיק וחרוזים צבועים.

דבר זה מעמיד בסימן שאלה את היוקרה החברתית הנחשקת כל כך. חלל הגלריה לבן וריק. סימון של תמונה גדולה על הקיר המרכזי, ובשאר הקירות תלויים מספר תצלומים ותכשיטים בודדים. מדבקות "מזל טוב" מוזהבות וקיטשיות מעטרות מסביב. מבעד לריקנות ולסדר המופתי עולות שאלות של "טעם טוב" ומבט אירוני על עצמנו ועל הסדר החברתי , הנורמטיבי, שאנו חיים בתוכו.

 בחלל הקטן מוקרנת עבודת הוידאו של דורון סולומונס "אבא" (13 דקות, 2002). בעבודה זו מנסה סולומונס להתמודד עם פחדי בתו הקטנה, תוך שהוא מעוות ומשנה את המציאות ואת גופו שלו בכדי "להקסים" את המציאות העכורה כפי שהיא משתקפת מבעד לעיניה של בתו, הצופה בטלוויזיה. דורון סולומונס, העובד לפרנסתו כעורך וידאו בחדשות ערוץ 2, משתמש בקטעים מהחדשות שנחתכו על שולחן העריכה.

הוא מעמת את דמותה התמימה והמתוקה של ילדתו, ששואלת: "אבא, אם אני אמות, האם תעשה קסם?" עם קטעי טלוויזיה נוראיים , המתעדים פיגועים, ועם "קסמים" דיגיטליים שהוא עושה בעזרת המדיום של הוידאו: זרועו שמתארכת תחת הכותרת  "ידו הארוכה של צה"ל", המילה "מוות" שיוצאת מפיו בקטע "פליטת פה" שמתעופפת בחדר עד שהוא בולע אותה, שריריו שמתנפחים כמו "פופאי" , אפו שמתארך כמו פינוקיו המשקר, והעשן שהוא מוציא מהאוזניים. מול הנוראות של המציאות בחוץ, מפעיל סולומונס קסמים פשוטים בנוסח הישן שמאפשרת השפה הדיגיטלית.

"הקסמים" המגוחכים-מגושמים של סולומונס עם טון הדיבור הענייני – יבש, הכותרות המודפסות והעמידה הקפואה נוכח המצלמה ללא רמז של חיוך או הבעה, ברצינות תהומית, מעבירים תחושה דרמתית-אבסורדית.

לשתי העבודות, של שני האמנים, מתגנבת נימה אירונית וביקורת חברתית המציגה את המציאות שלנו באור אבסורדי.

חזרה