גל וינשטיין | שלושה פרוייקטים

 גל וינשטיין מציג בגלריה בבארי ניירות , החושפים את תהליך העבודה על שלושה פרוייקטים שלו : "עמק יזרעאל", ה"גג" ו"ההמנון".

 הרעיון לתערוכה כזו מלהיב את גל וינשטיין כבר זמן מה. במשך העבודה על "העמק" , שארכה כשנה, הצטברו אצלו עשרות ניירות של שרטוטים, רישומים, צילומי זירוקס, על נייר פרגמנט או על נייר מילימטרי, בעפרון או בצבעי מים ועפרונות צבעוניים. התערוכה בבארי אינה עוסקת ביצירת האמנות, בתוצאה הסופית, אלא בתהליך, באופן העבודה המתמשכת על פרוייקט גדול.

 בתחילה מתגבש הרעיון ומתחילות לעלות השאלות איך לממש אותו. העבודה על העמק התחילה בכלל מהעיסוק בחומר, בשטיח הירוק הסינתטי – שהופיע כבר בעבודת ההמנון ובגלריה באורנים בדיאלוג עם גדעון גכטמן – "הצעות לשולחן ירוק". האסוציאציה שעלתה משטיח ירוק היתה נוף. ואם נוף, אז נוף בשביל גל וינשטיין זה ישר עמק יזרעאל.

"עמק יזרעאל- העמק המיתולוגי של ימי הזוהר של הציונות- הוא אייקון של נוף, מותג ישראלי של נס הפרחת השממה… שם נרדף ל'הגשמה' ו'תוצרת', לשורשיות כפרית עמלנית ולנפלאות החקלאות המודרנית."

 ואז מתחיל תהליך ההוצאה לפועל. איך להוציא מתצלום נוף ולהעביר לחומרים. איך לתרגם את זה לעבודה, לצורות וצבעים.

איך הנוף מתארגן לסכמות צורניות ואיזה שטיח מתאים לאיזה שדה. היה שלב של חיפוש חומרים ויזואליים: גלויה של עמק יזרעאל, מפות. ואז נסיונות לתחום ולצמצם את העבודה. בתהליך היו השרטוטים ביד על פי הצילומים, סקיצות עם עפרונות צבעוניים, חלוקת המשטחים ובדיקה איך כל צבע עפרון מייצג שטיח. במציאות הצבעים קצת מעורבבים ופה צריך להחליט איזה שטיח ייצג טוב יותר, החלטות ספציפיות.

 המחשב נותן אינדיקציה כללית – הדמיה, תלת מימד, משחקים ראשוניים. בזירוקס ניתן ליצור התאמות של קנה המידה של החלל. תוך כדי השרטוטים הוא נכנס יותר ויותר לעבודה- לצורות- להבנת החלל בשלבים. החשיבה באוויר היא ללא גבולות, ואילו חשיבה על הדף או בחומרים היא מגבילה וגם קונקרטית, ממקדת.

 צורת העבודה על הפרויקטים הגדולים היא בעזרת הרבה אסיסטנטים. הם המבצעים. זה דורש הרבה עבודת הכנה, צריך להכין להם על דף איזה צבע לאיזה חלק, דבר שאפשר לו הכרות עם כל חלק וחלק. המפות נותנות את המבט הכללי ובשרטוטים אחרים מפורטת כל פלטה בנפרד.

הניירות התלויים שורות שורות וממלאים את כל הגלריה, הם לב ליבו של התהליך וכל אחד מהם שמור מכל משמר. לצורך התערוכה הם הוצאו מהניילונים והקלסרים המסודרים למשעי, ואליהם הם יחזרו בסיומה. ניירות אלו מבטאים שנה של עבודה!

הצופה התמים שיכנס לתערוכה של גל וינשטיין בבארי יחשוב שזו תערוכה של אדריכל כלשהו וזה בהחלט משנה את התפיסה הרווחת עדיין שלעשות אמנות זה עניין של "מוזה", משהו רומנטי כזה שבא בלי מאמץ ותכנון…

חזרה