nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image

גליה אורי, עדנה אוחנה וגיא יצחקי

גילה אורי | שומרי הקבר  •  עדנה אוחנה | מנחה  •  גיא יצחקי | טרנספורמציה מס' 3

9.4.2011 – 19.3

שלושה אמנים מציגים בגלריה בתערוכה משותפת זה לצד זה, כשהפעם החוט המקשר בין העבודות הוא המטמורפוזה הצורנית המשתלטת על הנושא.

גליה אורי היא הציר הראשוני של התערוכה, ממנה הכל התחיל והיא שהכתיבה את הנושא, תציג שלוש סדרות של עבודות על נייר: "שומרי הקבר", "מעטפות" ו"אמנון ותמר". על-אף השוני בין הסדרות ומרחקי הזמן ביניהן, שלושתן עוסקות בצורות וויזואליות ובקשר בינן לבין דברים חתומים, דברים שהם קרובים מאד, אך במובן מסוים, שמורים ובלתי נגישים.

"מעטפות" (2009),  מקבץ של 9 אקוורלים מלבניים העשויים בצבע אחד – אולטרא סגול. באקוורלים חוזרת  המעטפה כצורה וכרעיון המכיל "פנים וחוץ". לפעמים מופיעות השורות שבתוך המעטפה, לפעמים היא צורה סגורה ותכליתית ולפעמים היא  חוץ, עד כדי נוף. ראשיתה של הסדרה בהתייחסות לקטע בציור של ואן גוך (חלון בקרון צוענים בציור "מחנה צוענים" 1888). בעת ההתחקות אחר המראה נולדה צורת המעטפה. האפשרות להתכתב עם אמן סגור כמו ואן גוך  ו"המעטפה", כמסמנת אפשרות לקשר וכאובייקט המקיים חוץ ופנים גם יחד, עניינה אותה.

"אמנון ותמר" (2009), חמישה ציורי שחור לבן בעפרון, דיו וגואש. בציורים מופיע צמח אמנון ותמר במיכל פלסטיק, עציץ ט"ו בשבט, שעליו  מדבקה עם שם. ההתבוננות הציורית בעציץ זה היוותה עבור האמנית הזדמנות כפולה: הזדמנות להגיע אל המילה הכתובה ולהכניסה לציור והזדמנות להתקרב אל ילד דרך שמו. פרחי "אמנון ותמר" תמיד נראו לה פרצופים מרושעים וחורצי לשון. הייתה צריכה לפלס את הדרך, לפעמים בעזרת תכסיסים, כדי להתקרב אל המטרה.

"שומרי הקבר" (2010-2011), סדרת אקוורלים כהים ובעלי פיגמנטציה רוויה שלה שני חלקים: בחלק הראשון התייחסה האמנית לאזור בתמונת המזבח של הצייר גרינוולד ("מזבח איזנהיים 1512-16),  בו נראים החיילים הרומים שהופקדו לשמור על קברו של ישו, מסתנוורים מאורו בעת שהוא קם לתחייה.  החיילים המשוריינים נהדפו לאחור והפכו לצורות גרפיות סבילות, כמו חרקים שהתהפכו על גבם. הזיקה שעולה בעבודתו של גרינוולד בין פגיעות לבין היהפכות לצורה ובין כוח לבין יצירה אקטיבית של צורה (ישו עצמו מופיע כאור הלובש את צורתו בעצמו), נראתה לאמנית עמוקה ואף נוגעת בבעיות יסוד של הציור.

בהתייחסותה ל"שומרי הקבר" עבדה גליה אורי לרוב בשלושה שלבים: רישום מדויק, מעליו שכבת דיו טונאלי ולבסוף עבודה בצבעוניות פשוטה, סמלית ורווית פיגמנט. התוצאה מזכירה ויטראז' יותר מאשר אקוורל אוורירי, אך בניגוד לעבודת המתכת והזכוכית, אצלה התשתית הרישומית היא על גבול הקריסה ואור כמעט לא מוחזר מהנייר. לרוב אלו עבודות כהות והאור מופיע בהן כצורה. בחלק השני מתייחסת האמנית להקשר המקומי של גבול הדרום. מעבר לגבול – קרוב מאד, אך באופן בלתי נגיש, מתקיימת הוויה היכולה כל רגע לפרוץ. שומרי הגבול עצמם כבר הפכו לצורה.

בהמשך לעיסוקה באפשרות לקשר ולהתכתבות, בחרה גליה אורי לארח בתערוכתה אמנית נוספת, את עדנה אוחנה, ולבחון איתה את האפשרות לפעול יחד בחלל. תערוכותיהן נעשו תוך דיאלוג ותוך חשיבה משותפת.

עדנה אוחנה מציגה בתערוכתה "מנחה" שני דימויים:

"מצנח", עבודת מיצב בה מתייחסת האמנית לארון הנמצא מעל הנישה בגלריה, לרוב סגור, ובתוכו נמצאת זרוע – מעין מתקן עליו היו מציבים פעם את מכונת ההקרנה הישנה. במקום זה מציבה עדנה מעין מצנח, בד לבן כמעט שקוף, שהתאורה העדינה מתוך הארון הופכת אותו לחלבי, ממנו היא מושכת חוטים שקופים מסיליקון לרצפה, המסתיימים בתוך שלולית שעווה. אור הספוט מלמעלה המאיר על החוטים השקופים הוא הרמז היחיד לקיומם בחלל, קיום מתעתע ואוורירי. כניגוד לפיוטיות הנשית של הבד, החוטים השקופים ושלולית השעווה, ניצבת זרוע הברזל הכהה והחלודה, מזדקרת מחלל הארון ומתפקדת כמגש נישא להניח עליו את המנחה. אך במקום מנחה נראים רק שרידי טפטופי חלב השעווה, זכר למנחה שהייתה מונחת שם ואיננה עוד.

דימוי נוסף הוא "שטיח", העשוי משעווה יצוקה במקום,מונח כקורבן-מנחה המוגש לאלים, או כקבר. השעווה מכסה דימויי סוסים שהיו מצוירים מתחת, נושא שמלווה את האמנית בשנות יצירתה האחרונות. הסוס האצילי מסמל  לגביה דימוי אמנותי מובהק , שהיא מכסה בשכבות השעווה . עבודתה של עדנה אוחנה שואלת שאלות על מהות הנושא והדימוי האמנותי, אל מול מקום החומר והצורה. בעבודת הסיום שלה בבצלאל פיסלה סוס משעווה ואז המיסה אותו. ב"שטיח" הסוסים כבר נעלמו כמעט כליל מתחת לשכבות השעווה הלבנה שגלשה לרצפה ורק זכרם נישא באוויר. שני הדימויים עוסקים בחוויה של סוף, התכלות והתאבנות.

עבודותיה של עדנה אוחנה מתכתבות עם אלו של גליה אורי במהותן המפשיטה מעליהן את הדימוי הסיפורי הנרטיבי ומתרכזות בשפת האמנות הטהורה: בכתם, בצורה, בחומר.

 גיא יצחקי מצטרף לגליה אורי ועדנה אוחנה ומקרין עבודת וידיאו שנעשתה במסגרת הפרויקט "אמנות-תעשייה" בשיתוף גלריית הקיבוץ והוצגה בקיבוץ נחשון במפעל "ארן אריזות". בוידיאו נראים עלים שהוא אסף מסביבת המפעל בנחשון, המעוותים ע"י מניפולציה דיגיטלית מצורתם המקורית לכדי צורות כמעט אבסטרקטיות. ברגעים מסוימים בוידיאו אובד הנושא , העלה הלקוח מהטבע, והפוקוס עובר לצורות ולצבעים המתנועעים למול עיני הצופה המשתאה: יופי צרוף. הטבע מסונתז וממוחשב, והוא רק תרוץ או נקודת מוצא לאפשרויות הבלתי מוגבלות של המדיה הדיגיטלית,שגיא יצחקי מפליא לשלוט בה. גם פה הנושא משני בחשיבותו, ושפת המדיה היא זו שתופסת את המקום המרכזי בעבודה.

התערוכה כולה אוורירית ובהירה מתאפיינת בנגיעות עדינות בחלל, שילוב הרמוני של אקוורלים על נייר, חוטי סיליקון ושעווה לבנה ועלים בחדר ההקרנה שמשנים את צורתם באיטיות.

חזרה