גילה ספיר – המחאה הקטנה של הבלונדינית הפרועה || דינה גולדשטיין – Wonderland

 

 

18.3.2017 – 24.2

בשישי ה-24.2 תיפתח בגלריה בבארי תערוכתן של גילה ספיר"המחאה הקטנה של הבלונדינית הפרועה" ודינה גולדשטין – "Wonderland".

כדי להיכנס לראש של גילה ספיר חייבים לבקר בסטודיו שלה. הסטודיו מהווה עולם שלם המורכב מהמון פרטים. יש בו חלקים קטנים, גדולים שבורים ומפוררים, חומרים, חפצים, בובות, אוספים משונים, עבודות מגובבות שהצטברו במשך הזמן, לכלוך, אבק, וגרוטאות. המקום אינו ראוי למגורים ולא אחת היא מחליטה לעבור משם. אורזת, מפנה, מרוקנת ומאחסנת במקומות שונים. ואז, "קורה לה משהו שמסרב לעזוב את המקום מעורר ההשראה הזה". כאן מתחיל תהליך של מילוי מחדש. היא גוררת עבודות ממקומות האחסון, אוספת עוד גרוטאות, מוציאה מארגזים, משפצת וצובעת מחדש, תולה על הקירות ומביימת סצינות, מצלמת ובעצם אוצרת לעצמה תערוכות, עד שהקירות הפנימיים אינם מספיקים והאומנות גולשת החוצה אל הצד החיצוני של המבנה. הפעולות שנעשות בין הכתלים בפנים ובחוץ, במבנה שאינו ראוי למגורים, יוצרות עולם חזותי וחומרי ההולך ונבנה לו בעצמו כגוף עבודה גדוש וצפוף, מעיק ומרתק.

היצירה מתחילה פעמים רבות בשוטטות בשבילי הקיבוץ ואיסוף אובססיבי של חפצים עזובים. אותם חפצים עזובים המגיעים לסטודיו, פוגשים מכחולים בגדלים שונים, צבעים ואובייקטים אחרים ויוצרים כעין כאוס מרהיב, בליל של צורות וצבעים המתארגנים ביניהם למערכת של "שכנות טובה". היא קוראת לציור שלה "ציור רע", כי הוא עשוי ברשלנות, במכחולים לא מתאימים, דקים ומרופטים, מציירת קווים במכחולים עבים, מציירת על ניירות קרועים ששימשו פעם עטיפות לעיתונים, לתקליטים, ועל גבי קופסאות שימורים מעוכות. יש לה אוסף בלתי נדלה של מגרות וגם מדפים בכל הגדלים, ארוניות, כסאות ושולחנות ישנים. בתוכם מאוכלסות אינספור עבודות, כמו בקטלוגים, לפי גדלים, נושאים וחומרים.

בשעות הקטנות של הלילה, כשהיא יושבת ומציירת ציורים מזעריים, מתרוצצות בראשה מחשבות אותן היא רושמת באותיות, מילים ואיורים באורנמנטיקה של שטיחים. תוך כדי עבודה, נכנסים לרישום גם קולות של אנשים המשוחחים בחוץ, כלב מיילל, מילים מתוך מכתב רשמי ורסיסי משפטים שנאמרו ברדיו ואף תמונות מצג המחשב. היא מנהלת דיאלוגים עם עצמה ועם האחרים, עם האינטרנט, עם הטלוויזיה ועם הרדיו, עם שירים, עם אמא שלה ובני משפחתה, עם המורים שלה. היא אומרת: "התכנים ששתלו את עצמם בעבודה נובעים מתוך כמיהה פנימית ועמוקה, שהעולם יהיה טוב וסטטי. שלכל הילדים יהיו אמא ואבא, שאף הורה לא יהרוג את הילד שלו, שלא יהיו ניסויים גרעיניים, שילדים לא ייהרגו במלחמות, שבתי תושבים לא יהרסו, שעצי זית לא ייעקרו, שלכל ההורים יהיו חיילים חיים, שלא יהיו פיגועים, שאנשים לא ישליכו אשפה ושאני תמיד אשאר ילדה של אמא שלי. אני מבינה שהעולם אינו מתנהל ככה, לפחות אני יכולה להגיד מה הייתי רוצה שיהיה."

לגלריה בבארי תועבר, באופן זמני, תכולת הסטודיו של גילה. ננסה לייצר את אווירת המקום, את הגיבוב והצפיפות, את אוספי הגרוטאות והמגירות, המדפים והשולחנות. ננסה להביא את הצופה לנבור באינספור היצירות, לשבת באמצע התערוכה, לקלף קלמנטינה, לשתות קפה, ולקרוא טקסטים הרשומים בצפיפות בעשרות הרישומים וספרי האמן הקטנים שיקיפו אותו. לחוות את חוויית הסטודיו.

בחדר ההקרנה יוקרן ווידיאו של האמנית דינה גולדשטיין, "Wonderland", שמתכתב עם עולמה של גילה ספיר. הוא נוצר במקור כסט תיאטרון בובות מיניאטורי הקם לתחייה כהקרנה חיה מול קהל. העבודה היא כמיהה אל חזרה לרגעי ילדות, אל עולמות מיניאטוריים מרהיבים, אל מחוזות קסומים של צבעוניות, עומס ויזואלי וקיטש.

האמנית מציגה אוסף אינטואיטיבי של דימויים חזותיים. דמויות מעולם הקרקס, דימויים מספרי אנטומיה, שרשראות פלסטיק וציורים מהמאה ה18 הנאספים יחד לקולאז' תלת ממדי, צבעוני ומלא קסם. קופסת הפלאות ה"כל-מכילה" כאילו עוצרת את רוח הזמן, רוח המודרניזציה המקטלגת, המגדירה, השכלתנית.

החדר מתעורר לחיים – הדמויות מתחילות לזוז. הקרוסלה מסתובבת, נמר מתופף לקצב המוסיקה, עיניים עצומות נפקחות ומישירות מבט מתוך קיר. עין המצלמה מרחפת ועוברת בין הדימויים, כבתוך חלום שכלליו מובנים לחולם בלבד.

חזרה