nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image

אניסה אשקר | לא הכל שחור

21.4.2012 – 31.3

אניסה אשקר היא אחת האמניות הערביות-ישראליות בינלאומיות הצעירות והמעניינות הפועלות בארץ. היא מציגה בעולם במוזיאון פראג-דוקס ובניו-ג'רזי.
בעבודותיה עוסקת אניסה בחומרים אורגניים כמו חלב, קפה, זפת, פיח וכותנה, שמהווים עבורה סמלים מטפוריים , ומאזכרים את שכונת ילדותה בעכו, ברבור.
הלבן והשחור משחקים תפקיד מרכזי ביצירתה: החלב הלבן מסמל את הטוהר והנשיות (חלב אם), ואילו השחור של הקפה והזפת מסמלים את הגבריות הפראית הלא מתורבתת, שעל האישה להכניעה. הלבן הוא גם הישראלי האשכנזי הציוני, אותו היא מציגה כסמכות מעורערת ובלתי מיושבת, למול השחור שהוא הסטריאוטיפ התרבותי האתני של המקומי, השמי. האישה מיוצגת בעבודותיה כאם הגדולה של כולם, כאשה המדוזה, השדה והאלילה, וכאישה הקוראת בקפה.
הטקסטים חשובים לה ביותר, טקסטים מקוריים מתוך שירה וסיפורת ערבית, למול השפעות מהמיתולוגיה היוונית (המדוזה), שהיא מצטטת וכותבת אותם על הקירות במיצגיה ובכתב יד קליגרפי בערבית על פניה ומסביב לעיניה. הכתיבה על הפנים הפכה לסמל ההיכר שלה.
לדבריה, כשהיא יוצאת כך לרחוב היא מפסיקה להיות שקופה, ערביה ישראלית, היא נראית כי מנסים לקרוא מה כתוב על פניה, אך בו זמנית נוצרת סתירה כי לא ניתן גם לקרוא וגם להסתכל לתוך עיניה.
בעבודות פרפורמנס קודמות שלה , "ברבור 24000", משנת 2004, היא מרוקנת 10 שקיות חלב בזו אחר זו לתוך קערה ומתחילה לשפשף את גופה עם החלב כמו בפעולת ניקוי באמבט, כשהיא קוראת בקול את הוראות שלבי ההיטהרות של האסלאם. בעבודתה "ברבור אסוואד" (שחור) מערבבת אניסה את החלב עם דיו שחור, ומשפשפת את גופו החצי עירום של גבר הצבוע בשחור. זהו ריטואל אלים, במהלכו קורא הגבר טקסט בערבית, את הנחיות האם לביתה בליל כלולותיה. קונפליקט האישה הצעירה החופשייה עולה כאן למול פער הדורות, קונפליקט בין תרבויות, מגזרים, ושפות.
בגלריה בבארי יוצגו צילומים מתוך מיצגיה של אניסה שעסקו בחלב ובקפה, יוקרנו עבודות וידיאו, ותוצב עבודת קיר עם קפה על קיר הגלריה. הקפה הינו חומר אורגני, בצבע חום, שמסמל חזרה לאדמה ויוצר על הקיר טקסטורה של אדמה.
שם התערוכה "אניסה, לא הכל שחור", מבוסס על משפט שאמא של אניסה הייתה אומרת לה בילדותה, כשלקחה את בנותיה לבחור בגד לשמלה או חליפה. אניסה נהגה תמיד לבחור בבדים שחורים ואיכותיים, בעוד האם ניסתה לשכנע אותה לבחור בורוד או צבע יפה אחר. השם לתערוכה, כמו כל עבודותיה, נושא משמעות כפולה. השחור הוא בחירה ערכית-פוליטית עבור אניסה, והלבן הוא הניסיון האובססיבי להיטהרות.

 

חזרה