אורנה מילוא | משני העברים

אורנה מילוא מציגה בגלריה בבארי את המיצב-מיצג "משני העברים".

במרכז הגלריה ניצב שולחן פינג פונג . רשת ההפרדה שבין שני המשחקים מגיעה עד התקרה ומכוסה בנייר דק. שכבה של מלח מכסה את פני השטח של שולחן הפינג פונג ואור ספוט המכוון אליו יוצר החזר  של האור על פני הרשת הניצבת בתווך. מעברה האחד של הרשת עומדת האמנית ומשחקת מעין משחק ציורי נגד יריב בלתי נראה, כשהיא "חמושה" במוטות ארוכים. במיצג, אשר מהווה המשך למיצגיה הקודמים הסתר פנים ומיצג המלח, עוסקת אורנה מילוא בציור כמחיצה, המסתירה את המרחב ומהווה חיץ ברמה התפיסתית והממשית. השאיפה היא לבטל את החיץ ולהתקיים  בחלל מופשט.

הקהל הנוכח בגלריה וצופה במתרחש, עומד מסביב שולחן הפינג- פונג, משני העברים שלו , ומלווה את פעולותיה של האמנית. האמנית מתכוננת לקרב המדומה שלה, מתרכזת, מכוונת את המוט לכיוון הרשת, משרטטת קוים ישרים ומעוגלים, מתקרבת ושוב מתרחקת- כמו עורכת ריקוד שבטי מאגי- ולבסוף נועצת את חוד העפרונות-מוטות  ברשת ומשחילה אותם דרך הרשת, מחוררת אותה, דוקרת וחודרת אל העבר השני, ומשרטטת תוך כך דמות, ראש עם שתי עיניים. המוטות החודרים דרך שתי העיניים, יוצאים ונכנסים, משוטטים בחלל שמעבר למחיצת הרשת כמו זוג מחושיו של חילזון עיוור, מציירים קווים ומשאירים עקבות על משטח המלח הלבן.

המיצג מלווה בפס קול שהוא קולאג' מוסיקלי המחבר בין עולמות שונים: מוסיקה קלאסית ומודרנית, תיאטרון מסורתי סיני וקולות נקישות של כדור הפינג פונג על השולחן. לאלו נוספים קולות התיפוף של המוטות על פני הרשת , והקשה על קסילופון שמוצמד לרשת ועל תוף . מילוא פורשת רצועה של נייר מצויר מצד לצד ומגלגלת אותו, מחדירה דרך הרשת גלילים והודפת אותם לצד השני. משטח המלח, שהיה בתחילת המיצג לבן ובתולי,  נראה בסופו כזירת קרב, משמר את עקבות הפעולה של האמנית.

גם במיצגיה הקודמים עסקה אורנה מילוא בהסרת חומר מעל זכוכית, כך שבהדרגה נראית הזכוכית עצמה בשקיפותה המלאה, או בציור דמות- מסכה על משטח מלח והשתקפות של פנים במראה. העיסוק במצב של להיות ציור, להשאיר עקבות ולברוא עולם ויחד עם זאת לחסום את המבט, לייצר מחסום לראייה, משטח אטום – היא הדילמה הבסיסית שאורנה מילוא מתמודדת איתה בעבודותיה. גם ציורי הרשתות הדו כיווניים, שהמבט בהם אינו יכול שלא לכלול גם את מה שמעבר להם, וציוריה האופקיים וצרים, שמתפקדים יותר כחרכי הצצה, ספק לראות דרכם ספק בינם, עוסקים באותה דילמה נצחית של הציור כמשקף מציאות, כישות ואובייקט ממשי בעולם או כאשליה מתעתעת חושים לדבר שלא מתקיים.

המיצג משתף את הקהל בדילמה הזו. עליו להחליט היכן יעמוד, מן העבר הזה או מהעבר האחר. מה שרואים משם לא רואים מכאן, וכשאתה שם אתה עשוי להפסיד משהו מהכאן… הקהל במיצג הופך להיות אקטיבי, הוא מסתובב סביב, ומחפש מה יש לראות ומהו הצד "הנכון".

אורנה מילוא יצרה עבודה זו במיוחד לגלריה בבארי, וזוהי חוויה מיוחדת לארח אותה וללוות מקרוב את בניית והפקת המיצג כאן אצלנו.

את התערוכה מלווים קטעי וידיאו המתעדים את מיצגיה הקודמים של האמנית, ומאפשרים לצופים להתוודע להיבטים נוספים ביצירתה. תערוכה לא שגרתית, מרתקת ובעלת נוכחות אסתטית אנינה.

חזרה