nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image

אוה שלו וג'יין סימון

אוה שלו | בחדרי חדרים  •  ג'ין סימון  | Variations

26.5.2012 – 6.5

תערוכתן של אוה שלו וג'יין סימון בגלריה בבארי היא תערוכת ביכורים לבוגרות בית הספר לאמנות, חברה ותרבות בספיר.  התערוכה מוצגת במסגרת הענקת מלגת הצטיינות לתערוכת יחיד ע"י ידידי ביה"ס לאמנות, חברה ותרבות, המכללה האקדמית ספיר.

אוה שלו מציגה את תערוכתה "בחדרי חדרים". עבודותיה  עוסקות בתפר הדק בין הבית כמקום חם עוטף ומגן לבין הבית כמקום מאיים ומרחיק. הציורים מעלים זיכרון של מקום ותרבות אחרת, חדרים ריקים מעורפלים, מסדרונות, גרם מדרגות עם שטיח, טפטים, ויטרינות ונברשות קריסטל. בכל שולטת אסתטיקה וקישוטיות אירופאית כבדה.

בחדרי חדרים, מאחורי הקירות, נרקמים סיפורי המשפחה. כל משפחה וסודותיה, אותם אין היא מעוניינת לחשוף לעין זרה. לאורחים המבקרים בבית מוצג הבית נקי ומעוצב למופת. בציוריה של אוה שלו, שמשפחתה עקרה ממצרים לצרפת בהיותה ילדה צעירה, מופיע הבית על כתליו המעוטרים בטפטים, שטיחיו ורהיטיו האירופאים, ככיסוי למנטאליות הערבית ולפער התרבותי העמוק שבין הגלוי לנסתר, בין תרבות המערב לתרבות המזרחית הערבית.

בתרבות הערבית שממנה באו, כבוד המשפחה היה מעל הכל. לגברים ניתנה הרשות לעשות כל מה שרצו מחוץ לבית, ואילו הנשים נאלצו לשבת בבית, כנועות וצנועות וחפות מכל פרובוקטיביות שיש בה מיניות.

הילדות בציוריה הן על סף ההתבגרות – מודעות ליופיין, מושכות ומגרות, אך מבטן אבוד, אינו בוטח באחר, מרוחק וחשדן. הן מצוירות על רקע קירות הבית המצופים בטפטים דגמיים, אותם נהוג היה להחליף ולחדש מדי כמה שנים, כמו גם את הוילונות.

הבית, על רהיטיו וחפציו, משמש בציוריה של אוה שלו כמראה , כשיקוף הזהות האישית והמשפחתית, תמונת המשפחה כפי שהיא מוצגת לעולם, ומסתירה בין כתליה את מה שהתרחש בה. הציורים נוטים לסקאלת האפורים, חסרים שמחה וחיוניות, ומרובים בהם המסדרונות האפלים, חדרי המדרגות ופתחי הדלתות המאיימים בריקנותם, כמו גם עציצים ומטפסים שתלטניים, יבשים ונבולים.

בחלל ניצבים גם אובייקטים המפוסלים מצמר פלדה. חומר אפור ודוחה למגע, שנועד לקרצוף סירי המטבח: נברשת אפורה כבדה, שצמר הפלדה נפרם ממנה באופן פראי ומאיים, וילון-צעיף הנתלה מלמעלה וצמח מטפס שיוצא מהתקרה ויורד לאורך הקיר, מגדל שורשי אוויר שעירים ומאיים להשתלט על החדר.

ג'יין סימון מציגה את עבודת הוידיאו "Variations" בה מצולמת דמותה של "השחיינית", המתחככת עם דמות שחקנית הקולנוע הידועה סקרלט אוהרה שכיכבה ב"חלף עם הרוח", עם המשפט הידוע "האדמה היא הדבר היחיד בעל הערך בעולם הזה".

פעולת השחיינית היא סיזיפית. השחייה משמשת אותה כאמצעי מעבר בין העולמות , בין היבשה לים, בין מציאות לדמיון ובין עבר להווה. השחייה היא פעולה המתרחשת בחלל בועתי, בתוך מים, שמתפקדים גם כאזור הלא מודע . בעבודתה של ג'יין הופכת השחייה לריחוף שיש בו מן הבריחה לעולם של יופי וחלום, עולם בו לא חלים על הגוף חוקי הכבידה וחוקי המציאות. הורדים המוגדלים מציבים באופן אירוני ומוקצן עולם שכולו יופי ותמימות וקיטש. מנגד ניצבת המציאות: קו הרקיע של העיר עזה השוכנת בקרבת מקום מאיימת.

בעודה נאחזת בדמויות איקוניות מהעבר, מהקולנוע ומהספרות, תוהה סימון האם ניתן לקבל ולאהוב את האויב? האם ניתן להגיע לאותו מצב אוטופי ובלתי אפשרי?

ג'יין סימון מגלמת את הדמויות בכל סרטיה. זו דרכה כמי שעלתה מקנדה וחיה בארץ שנים רבות באזור עוטף עזה לשאול שאלות, להתריס ולערער על ערכים שהם לכאורה מובנים מאליהם לעין מקומית.

חזרה