nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image

אדוה דרורי | להיות ראויה – בעבר, בהווה ובעתיד

2.5.2015 – 10.4

מהרך אל הקשה, מהתמים והפגיע אל המחוספס – תהליך ליבוד הלבד

זכינו ללוות את תהליך עבודתה של אדוה דרורי בגלריה בבארי לאורך שבוע תמים בו התארחה בקיבוץ ועבדה בגלריה, בליווי בן זוגה עידו אייל. תהליך ליבוד הלבד על רצפת הגלריה מצטייר בעיני כמקביל לתהליך נפשי של גידול וצמיחה, מהשלב הרך והטהור, האופטימי והילדי ועד שלבי ההתבגרות, ההתחספסות, ההצטלקות, הפציעה, ההתקשחות, וההסתגלות לסביבה הקשה… בתחילת התהליך הייתה ההכנה המרובה: הניקוי, פרישת הניילונים והבדים כמצע לעבודה. ואז בסבלנות אין קץ נפרשו שכבות דקות דקיקות ורכות של צמר כבשים לבן טבעי, שתי וערב, כשהאמנית יושבת ישיבה מזרחית באמצע הלבן הלבן הזה (מחזה מרהיב!) וטווה את סיביה, עד שהגיעו לגובה של מספר סנטימטרים. רק אז נוספו חתיכות צמר צבועות בצבעים נוספים, שנתנו את הצורה והדימוי על פני המשטח הלבן. על פני כל אלו נפרשו בדים שקופים דקיקים להגנה והחלה עבודת הכבישה וההידוק של שכבות הצמר, עם מים רבים וסבון שמן זית טבעי. לצורך ההידוק היה צורך לדרוך היטב על כל משטח העבודה וקראנו לעזרת חברי בארי שנרתמו בשבת שלמחרת סדר הפסח, באופן ספונטני, הפשילו מכנסיהם, חלצו נעליהם, ונעשה הפנינג של דריכה בצוותא, מבוגרים, נערים וילדים…לאחריו סחיטה עם מכבש, גלגול העבודה להוצאת המים הנותרים, וכיבוס במכונת הכביסה הענקית של הקיבוץ, כדי לגרום לסיבים להתכווץ. ההתכווצות וההדבקות של הסיבים זה לזה הכרחית בתהליך. אני מתעכבת לרגע על עניין הניקוי – בטרמינולוגיה של דרורי לכלוך וניקוי באים תמיד מהעולם הנפשי, וגם בפועל בעבודתה היא מקדישה זמן רב לניקוי ושטיפה במים רבים, למירוק הגלריה, כל משטח ומשטח, ניקיון אובססיבי, כשעידו בן זוגה עובד איתה. ואז פריסה לייבוש בחוץ בשמש האביבית, ומתחילה להיווצר שכבה אחת קשה ומחוספסת, כמעט כמו עור. זהו הלבד.צתהליך מרתק שמתחיל בחומר צמרי רך ועדין, ומסתיים בלבד נוקשה שעבר שלבים רבים…

העבודה התהליכית מאפיינת את יצירתה של אדוה דרורי מתחילת דרכה ועד היום. יש באמנות שלה איזה אורך רוח ונשימה ארוכה. היא עוסקת במחקר ביוגראפי אישי. מרכיב משמעותי בתהליך היצירה שלה הינו אלמנט "הנשימה" אל כל אותם חומרים ביוגרפים, נשימה לתוך הפצע הנפשי, יצירת זרימה של חיפוש, תהייה והתעוררות. ההתעוררות לפצעים ביוגרפים אישיים ויצירת הקשרים בין האישי לבין פצעי המקום בו גדלה, החברה הקיבוצית, ולבין פצעי הלאום של מדינת ישראל – כל אלו יחד יוצרים חוויה שלמה יותר של העשייה האמנותית.

התערוכה המוצגת בבארי "להיות ראויה – בעבר, בהווה ובעתיד" סוגרת מעגל של ארבע תערוכות, שלכל אחת מהן הכינה אדוה דרורי עבודת לבד אחת גדולה. בעבודת הלבד הראשונה בסדרה, "ילדה", מהמכון הדיגיטלי בחולון (2011)* ובזו שעשתה לתערוכה בראשון לציון "ילדה- צבע אדום!" (2013)*, נראית ילדה אחת קטנה בחלל גדול ושחור, עם שמלה לבנה, וצעקה אדומה "נוטפת" מפיה ומאצבעותיה הפרושות לצדדים כמו בתנוחת צליבה/אונס. בעבודה השלישית בסדרה מהתערוכה בגלריה צדיק (2015)* "באה המלכה למלך", נראית נערה בתנוחת ריקוד, "באה" לקראת הצופה בתנועה קלילה, כשכתר צהוב על ראשה. אווירה אופטימית, שמחה. בעבודה החדשה שנעשתה במיוחד לגלריה בבארי "להיות ראויה" (2015), מופיעים לראשונה שניים, זוג, נערה ונער, נסיך ונסיכה, במבנה הפוך זה לזו, כמו בקלפים. הנה סוף סוף חשה הנערה ראויה לחיי זוגיות, משהגיעה להשלמה עם עצמה בסופו של תהליך ארוך ומפרך. היא סוגרת מעגל מילדה לאישה בוגרת, מבדידות לחיי זוגיות. זו גם הפעם הראשונה שהיא עובדת בשותפות עם אדם נוסף על תערוכה. עד כה עבדה תמיד לבדה, כך היא מספרת. הטקסטים השיריים הרקומים על הבדים, התלויים סביב על קירות הגלריה, נכתבו בשנה וחצי האחרונות. הם נכתבו כשירי אהבה בידיה של האמנית לבן זוגה ומבטאים מעבר לשלב חדש בחייה וביצירתה.

השהייה בקיבוץ בארי בזמן העבודה על התערוכה מהווה חלק משמעותי עבור אדוה דרורי בתהליך, בהקשר של עברה כבת וחברת קיבוץ לשעבר. השיח סביב הנושא הקיבוצי פוגש אותה הפעם ממקום חדש, אליו היא מגיעה מחוזקת ובשלה יותר מפעם, עם תובנות חדשות מחייה וממסע הצמיחה וההתפתחות האישי שלה. זוהי תערוכת פיוס והשלמה עם מכאובי העבר, עם קבלת האני השלם שלה בהווה ועם מבט מאיר כלפי העתיד.  הילדה הקטנה, השקטה והנעלמת מקבלת מקום מכובד להשמיע את קולה, בדידותה, מכאוביה, ושמחתה. ואכן יש הרבה שמחה וחיוך מפויס בחלל.

 

  • 2011, המכון הטכנולוגי בחולון, אצרה עידית פורת. פרויקט "סיפורי חיים" בשיתוף נשים משכונת ג'סי כהן בחול
  • 2013, בית קנר, הגלריה העירונית ראשון לציון, אצרה אפי גן, "ילדה- צבע אדום!"
  • 2015, גלריה צדיק ביפו, אצרה חנה קומן, "באה המלכה למלך". השם בהשראת שיר של נורית זרחי
חזרה