אבנר כץ | אוי דרכתי על קוץ

 

23.6.2018 – 1.6

הצייר אבנר כץ נולד בקיבוץ רמת רחל וחי שם עד גיל 21, דבר הניכר בעבודותיו. לכל אורך יצירתו הוא רושם ומצייר ביד קלה ובוטחת דמויות וסצנות תלושות הלקוחות מחצר הקיבוץ, מהווי החיים הקיבוצי והישראלי. עבודותיו גדושות בהמוני דמויות אדם, אחידות למראה, צועדות בסך, רצות, מתעמלות, רוקדות במעגל, מניפות דגלים, מקימות בתים אחידים, טובלות בבריכה, מסתכלות לכיוון אחד. הדמויות המרובות, על תנועותיהן החוזרות, היומיומיות ורוויות הפאתוס, נלעגות באחידות שלהן. ישנה רצינות תהומית בפעולות הפשוטות של הנפת הדגל, הריצה, הישיבה על שפת הבריכה, חליצת נעל והורדת חולצה, עד כדי בדיחות הדעת ואירוניה. כץ משתמש בהומור ובאירוניה, שבאות להסוות את העצב והייאוש, הגעגוע התמידי למציאות חיים שנעלמה. הוא עוסק בחברה שוקעת, בתרבות המונים גסה ואכזרית, ובבהלה מפניה.

 בתערוכה בבארי מציג כץ עבודות חדשות על נייר לצד עבודות על מצע עץ. בעבודות העץ הוא חותך וחורץ בעזרת מפסלות. הוא מפנה את הרקע של הדמויות, כמו פסל שמגלף בשיש ומוציא את דמויותיו מתוך האבן. זוהי עבודה פיזית מאומצת שמקשה על הקו הזורם. הקווים זוויתיים וחדים, ועקבות הסכין נשארות ברקע, ממלאות את החלל בקווים וכתמים שסובבים את הדמויות.

בסדרת ציורי הנייר החדשים (2018), המרגשים והוירטואוזיים, הרקע השחור מתחלף ללבן, שמתפקד כמו השחור, סמיך וכבד, מעונן ו"מלוכלך". הדמויות מצוירות בקווי ציפורן דקים, כאיורים, שמנוגדים לכתמיות הגסה של הבתים וכתמי צבע עזים צפים לצידם. למרות שעבודות הנייר קלות יותר, בהירות וצבעוניות – הדמויות , הבתים והעצמים מצוירים באותו קו רישומי סכמתי, ונוצרות טקסטורות שמזכירות את חיתוכי העץ. לצד הקו הדק האיורי של הדמויות, מופיעים גם רישומים במשיכות מכחול גסות ועבות, מרוחות, מעוננות, וכתמיות שמזכירה צבעי ידיים של ילדים ואלמנטים שחוזרים בכל הציורים, כמו עצים תלושים מרחפים, בתי קומה אחת מסודרים בשורה או במעגל, גדרות, רצפת בלטות, כלבים וחמורים. הפעילות האנושית בכל הציורים כמעט היא סתומה ולכאורה סתמית, פעילות של אינדיבידואלים ושל קבוצות. הדמויות אנונימיות, רצות, מסתכלות, פועלות, מתעמלות, יושבות במעגל על כסאות או מרכינות ראש כמו בטקסי זיכרון ובהלוויות. תחושת הקבוצה הסגורה, העדר האנושי, נסוכה על הציורים ויש בה תוגה חסרת תוחלת לצד אירוניה קיומית. לעיתים הדמויות פזורות בדף כמו בריקוד מוזר, מרחפות ברקע המולבן בין האלמנטים האחרים, תלושות וחסרות אחיזה בקרקע, כאילו אינן ממשיות, אלא רק פלט אינסופי של קטעי זיכרונות, מצבים וסצנות מראשו הקודח של האמן.

בנישה שבמרכז הגלריה תלויים במקבץ צפוף רישומי פורטרטים עצמיים בעפרונות של האמן. כל בוקר הוא משכים ביקיצה טבעית ומנצל את הזמן לתרגול ברישום, ציור מתוך התבוננות באדם היחיד שער בבית, בו עצמו. הרישומים הקטנים בעפרונות צבעוניים, בשחור, כחול וחום, דומים מאוד זה לזה אך אינם זהים. האור משתנה, המבט בעיניים, הכהות. מתחת לכל רישום מתועד התאריך והשעה, מה שהופך את המקבץ הזה למעין יומן אישי. זהו רישום שונה בתכלית מרישומי הדמויות הקוויים, הכמעט סכמתיים, והוא מרגש בהתבוננות המעמיקה שלו, החודרת, החוקרת, לנפשו של האמן. פה מתגלה יכולת הציור מתוך התבוננות של אבנר כץ, באופן ישיר, ללא מסכי ההומור והאירוניה המאפיינים את יצירתו.

 

חזרה