אבישי פלטק ונאוה פרנקל | רגלי ההר

17.3.2018 – 23.2

זוהי תערוכה משותפת לאמן שהמדיום העיקרי שלו הוא ציור (אבישי פלטק), ולאמנית שהמדיום המרכזי שלה הוא מופע (נאוה פרנקל), והיא נולדה מתוך חשיבה על המשותף באופני עבודת האמנים ומתוך סקרנות הדדית.

הדימויים שהאמנים יוצרים הם דימויים פעילים בממדי המקום והזמן. כשהם חושבים על מרחב, הם עסוקים באופן בו החלל יוצר את הדימוי ולא רק משתכן בתוכו. הם חושבים על הפונקציות החלליות כעל תוכן שאפשר לעשות בו שימוש פעיל בבניית הדימוי. בחשיבה על 'זמן׳ קיים מאבק שיטתי ביציבות תכונותיו: התמשכותו האינסופית, רציפותו, חוסר האפשרות להחזיר את הגלגל אחורה.

בתערוכה בחרו פלטק ופרנקל להתמקם באזור זמן ייחודי: זמן ה'לקראת',  הזמן שלפני 'הדבר עצמו'. בדרך כלל מתפקד זמן זה כהקדמה לעלילה עצמה. בתערוכה, נפרד הזמן הזה מתכליתו, שהיא קצהו, והופך את פעולת ההתכוננות לפעולה אוטונומית, לתוכן שלם ועשיר, פתוח לרווחה.   האתר עליו פועלים האמנים הוא מרחב מתחלף, מתעתע ודינמי: מרחב הסטודיו, מרחב הקנבס, מרחב כף היד או הפנים, הפריים המוגבל והאינסופי כאחד.

בסדרה של עבודות וידאו המשוחחות זו עם זו, מצלמים האמנים בסטודיו את עצמם, או חלקים מתוך עצמם, כשהם "מתכוננים למשהו": מתווים סימנים על פניהם וידיהם, תולים בד לבן בסטודיו, מסתובבים בסטודיו ״בלי לגעת ברצפה״,  צובעים בשחור את הרצפה עליה הם דורכים. קצב הפעילות קדחתני והומוריסטי בו בזמן: משימה הופכת למשחק, ולהפך.  בווידיאו בו נראים שני האמנים צובעים את הרצפה בשחור, הם בו זמנית מוחקים ומעלימים אותה, וגם מציירים עליה ומוסיפים לה שכבות. כל שכבה שמתייבשת הופכת למצע לשכבה הבאה. עוד ועוד שחור, שמעלה על הדעת פעולה אובססיבית של קרצוף, התנקות וטיהור, שמתנגדת להשחרה וללכלוך. השחור, ההשחרה, כסוג של איון וניקוי, כטקס מאגי גופני ופרפורמטיבי.

נוסף על סדרת הווידאו, תוצג בתערוכה סדרת ציורים של פלטק, ובה ציורי חיות בר מקומיות. מקורה של הסדרה בצילומים ממצלמה שהציבה רשות שמורות הטבע בכביש מס 1, לקראת בניית גשר אקולוגי שיאפשר להן לחצות בבטחה משני צדיו. גם פה, זמן ה'לקראת' מאכלס תוכן מלא, שאין בו זכר למרחב של שפת כביש. משיחות המכחול המהירות והמדויקות מעבירות בצמצום תחושת זמניות חזקה, ואת תודעת הפרא של בעל החיים. הציור של פלטק מנסה להתחזות למדיום הצילום. באקט הצילומי אלמנטים מסוימים נשרפים ומוצאים בחדות והמבט משתנה. פלטק שואל מהדימוי הצילומי את השטיחות, את הקונקרטיות, את הקיטוע החד, את הטשטוש שנוצר בצילומי הלילה כשהחשיפה לאור נמוכה, ובכך ממדר את יכולת הראייה שלנו. אל מול אלה, תוצב  ״כבשה״ המורכבת ממכונת עשן ומתוכנתת לפעות  "מהה" רגע לפני שמפריחה עננת עשן צמרירית. אלימות ההחשפות בפלאש אל מול עדינות המכונה היוצרת את עצמה ככבשה ללא הרף.

בעבודותיהם מערבבים האמנים במכוון  בין האובייקט, הסובייקט ומצע הפעולה. כך הם מניחים מאחור הנחות מוקדמות, יוצרים תנועה מתמדת במחשבתו של הצופה, ומזמינים אופקים חדשים לחשיבה על ציור, על מופע, ועל היחסים ביניהם. בתערוכה זו מנסים פרנקל ופלטק לערער ולהרהר במקומו של הציור, בזליגה בין עולם המופע לציור, ובעיסוק בחלל, הניתן לכפל משמעות: ריק, אין, העלמות והשחרה, מול אפשרות להתמלאות, לפתיחות, לרווחה ולשפע. הבחירה בשחור-לבן, ההשחרה, הסינוור, תנאי ראיית הלילה, והסימון מאפיינים את סדרת הציורים של פלטק ומהדהדים גם ביצירתו המשותפת עם אמנית המופע פרנקל.

חזרה