nivo slider image nivo slider image nivo slider image nivo slider image

אביטל כנעני | תחזיק בקצוות

21.12.2013 – 29.11

בגלריה בבארי מציגה אביטל כנעני את חלקה השני של "תחזיק בקצוות", תערוכה המתפרסת על שלושה מוקדים במקביל, בשלושה חללי תצוגה בארץ. בכל אחת מהתערוכות מציגה האמנית מיצב המשלב בתוכו פיסול ורישום. התערוכות מוצגות בגלריה לוחמי הגטאות בצפון, בגלריה בארי בדרום ובגלריה מנשר במרכז הארץ. בפעולת המיפוי מבקשת כנעני לחבוק בבת אחת את הארץ כולה, לסמן מרחב בשפה גרפית, ולבנות סביבה חדשה מתוכה עולים דימויים של חיות ומוות, אזכור למציאות מקומית. לשלוש התערוכות מתלווה קטלוג, שיצא לאור רק בסיום הפרויקט, בתערוכה האחרונה שתפתח בתל אביב, בגלריה מנשר.

בתחזיק בקצוות II בגלריה בבארי מוצבים רישומי ציפורים שחדלו ממעופן, וכן עבודת וידאו. הרישומים משחירים גיליונות נייר ארוכים המונחים על קונסטרוקציות עץ פיסוליות, פזורים על רצפת חלל הגלריה ומכסים את מרבית שטחה. בחדר ההקרנה מוצגת עבודת וידיאו שמהדהדת את אותו העיסוק בגוף השוכב. נראית בה אישה השרועה על חוף ים, נתונה לחסדי הגלים ההולכים ושבים. היא נסחפת פסיבית, חסרת רצון משלה, כשברקע נשמעת שירה חרישית.

גופות הציפורים המצוירות גם הן שרועות במצב אופקי – כגוף האישה על חוף הים, במין אזור דמדומים שבין חי למת. הן מונחות במצב של תבוסתנות, מנוטרלות וחסרות-חיוּת, כשל ציפור דרוסה או דבר מה שנזרק בצד הדרך ואין בו חפץ עוד. הציפור המתה מקבילה לציור השוכב; שניהם אמורים היו להיות במצב אחר. הציור אמור היה להיתלות אנכית על הקיר, ואילו הציפור צריכה הייתה לעמוד על רגליה או לעוף. מצב השכיבה זר לשניהם.

הנוכחות הגופנית-חייתית של הציפורים באה לידי ביטוי ברישומים בתנועת הגרפיט על גבי הנייר, שיצרה תחושה של שעִירוּת – טקסטורה המתכתבת עם פסלי הפורמייקה של האמנית, שגם להם נוכחות פרוותית מעין זו. חומר הרישום שעל הנייר צובר משקל וכובד משלו, ולעיתים, מפאת הכהות, נוצרת אשליה של חור בנייר. כנעני, במהלך בין-מדיומאלי פרדוקסאלי לכאורה, שואפת שהרישום שלה יהיה כבד מן הפיסול, ושהפיסול יהיה קל יותר מן הרישום – ואכן היא מצליחה להשיג זאת. היא מייצרת סוג של תעתוע בחומר, מותחת את גבולות המדיום עד לקצה שלו.

הכתמים השחורים-מוארכים מזכירים דימוי נוסף: צורת מפת הארץ. מרחב גיאוגרפי, ארץ שהיא "לא גדולה מדי", לדבריה, כזאת שניתן להגיע מקצה אחד שלה לאחר במספר שעות בודדות. במהלך המקביל לכך, כנעני רושמת על נייר שהוא מעט גדול מדי ביחס למידות הגוף – גדול משאפשר יהיה להחזיק בשני קצותיו בו-זמנית בשתי ידייך… הנייר פועל לכן כמרחב גיאוגרפי וכשדה פעולה, כמו מפה מדומיינת של הארץ. בהשוואה לשני המוקדים האחרים של "תחזיק בקצוות" – בגלריה בקיבוץ לוחמי הגטאות ובגלריה מנשר בתל אביב – זה של הגלריה בבארי מציין את הנקודה הדרומית במפה. דרום הארץ ואזור הנגב מסומנים לרוב בתודעה כמרחב שטוח ואופקי. כזו היא גם ההצבה של התערוכה, שכולה במצב מאוזן ושוכב; אך המצב האופקי בתערוכה מעלה על הדעת גם דימוי אחר, של שדה זרוע קברים. נוכחות שקשה להימלט ממנה.

ראיון ב"ערב רב" על "תחזיק בקצוות"

 

חזרה